גיבון

יום ראשון 06 נובמבר 2011

אדוארד גיבון (1737-1793).

טקסט מספר 1, טקסט מספר 2

Edward Gibbon

הוא לדעת רבים ההיסטוריון הסופר הגדול ביותר שחי אי פעם. מעבר להיותו היסיטוריון מיומן, גיבון היה גם סופר גדול. שאנו שואלים את עצמנו מה הופך היסטוריון לחשוב, בין היתר ניתן לומר שהיסטוריון גדול, נוצר כחלק מדרך כתיבתו, שהיא נותרת בעינה גם לאחר שמצאו את עובדותיו מופרכות, או שגויות.

אדוארד גיבון, איש המאה ה-18, שייך לתנועת ההשכלה, או הנאורות של המאה ה-18.

למרות שציינו כבר שראשיתה של ההיסטורוגרפיה המודרנית היא בתחילת המאה ה-19, היסודות שעליה נבנתה רובם נשענים על כתביו של גיבון. לכן יהיה קשה מאוד להבין כיצד התפתחה הדצפלינה החדשה בלי לחקור את ההיסטוריון המוביל של תנועות ההשכלה.

לאחר התנווונותו של חקר ההיסטוריה בימי הביניים, שבהם ההיסטוריונים עברו להיות מאששי ההסטוריה, בעיקר הדתית, אך לא חוקרי היסטוריה. אפילו שברנסנס גילו מחדש את החקר הזה בעקבות התגלות ההיסטוריה הקלאסית, חקר ההיסטוריה עדיין מצוי ברנסנס השפעה דתית, ועדיין לא התפתח מעבר להתפתחות שכבר ביצע בהיסטוריה הקלאסית.

במאה ה-18, למן תחילת המאה, 1715 לערך. שנה זו מוצגת בדרך כלל כשנה שבה החלה תנועת ההשכלה. מבחינת ההיסטוריונים שהיו בקרב אנשי ההשכלה, ההיסטוריה מטרתה להוכיח ערכים וטענות שגילו באופן מדעי או באופן אחר. ההיסטוריה בתקופת ההשכלה נתפסה כלימוד דוגמאות מעשיות לעקרונות פילוסופיים. אמירה זו מדגימה כי להיסטוריה לא היה כוח משלה למחקר. לא היה אף פרופסור שמקצועו הוגדר כהיסטוריון. ובכל זאת, בריבי אירופה, ככל שההשכלה מתפתחת וככל שהמאבק של ההשכלה נגד הדת גברה, כך גם מגלים ההיסטוריונים עצמאות יתרה ומעזים להתחיל לחלוק על ההיסטוריה סאקרה. לשאול שאלות לא רק על אירועים בדברי הקודש, אלא מגלים היסטוריה הרבה יותר עתיקה. חקר המאובנים החל להתפתח ומוכיח לכולם כי העולם קיים מיליוני שנים וסותר את הדת וכד'.

ככל שההיסטוריונים משתמשים במדעים חדשים שמתפתחים, הם מתחילים לשנות לגמרי את המבט על העולם, ומתפתחת במאה ה-18 השקפה היסטורית כוללת על הסיוויליזציה (מילה חדשה שהומצאה במאה ה-18). כלומר, ההיסטוריונים החלו להבין כי ההיסטוריה האנושית הולכת ומתקדמת לכיוון של עיר.

מדעי החברה המודרניים מגדירים את האדם בארבעה שלבים: חברת הציידים, הדייגים זהו השלב הראשון. חברת הרועים הוא השלב שני. השלב השלישי הוא השלב החקלאי, בו בני אדם התיישבו במקום אחד, וכך יכלו להתחיל להקים מוסדות, חוקים חברתיים וכו'. הם לא היו תלויים אך ורק בעונות השנה ובמשאבי הטבע וכו'.

השלב האחרון בהתפתחות הוא שלב הערים.

תאוריה היסטורית זו יכולה להסביר התפתחויות של כל חברה באשר היא ע"י ניתוחים חברתיים וכלכליים, ולא ע"י מאפיינים דתיים. כלומר, תורה זו היא חפה לגמרי מהיסטוריה דתית.

ככל שאנו מתקרבים לסוף המאה ה-18, אנו רואים שההיסטוריונים נוטים יותר ויתר לניתוחים חילוניים, תיאוריות חילוניות, חדשות על התרבויות שלהם. מי שאנו חבים להם את התפתחות מדעי החברה הם ההוגים הסקוטים: דיוויד יום, אדם סמית' וכו'.

1776, שנה קריטית מבחינת ההשיגים האניטלקטואלים. אדם סמית מציג את התאוריה הכלכלית שלו, אדוארד גיבון כןתב את החיבור שלו על האימפריה הרומית.

גיבון היה אנגלי ממעמד האצילים ובעלי הקרקעות. אמו מתה בילדותו, אביו היה איש לא מוצלח במיוחד ואיבד את רוב נכסי המשפחה.

אדוארד גיבון שייך אפוא למעמד האריסטוקרטי כמו רוב אנשי מעמד ההשכלה למעט יוצאים מן הכלל. ב1751 בגיל 14 הוא מגיע לאוניברסיטת אוקספורד ושם הוא לא לומד שום דבר. הוא מתנקם באוניברסיטה ושנה לפני מותו הוא כותב באוטוביוגרפיה שלו שהמורים שלו זכרו לקחת את השכר שלהם, אבל שכחו ללמד.

גיבון חווה משבר דתי שבעקבותיו המיר את דתו מאנגליקנית לקתולית. מבחינת האוניברסיטה, היה זה פשע חמור והוא הוענש בהרחקה מאוקספורד. אביו רצה לחנך אותו ושלח אותו ללוצרן לפנימייה פרוטסטנטית שיוציאו לו את כל ההבלים הקתוליים.

גיבון אומר שהחינוך מחדש הצליח. הוא נרפא מהקתוליות אך נרפא בו זמנית מהדת ככלל ורואה את עצמו אתאיסט.

הוא חוזר לאנגליה ומנהל פרשיית אהבים עם סוזן קרשו. הוא רצה להינשא לה, אך אביו סרב. ב1764 הוא יוצא ל"גרנד טור" למסע הגדול. המושג הזה ה"גרנד טור" הוא מסע שאליו נהגו לצאת משכילים באירופה הקלאסית. המטרה הסופית הייתה בדרך כלל רומא ונאפולי. גיבון יוצא למסע הגדול ומנהל יומן מסע שנשאר בידינו. ב15 באוקטובר 1764 חווה אדוארד גיבון הצעיר התגלות: הוא מגיע לרומא ומחליט לכתוב על עלייתה ונפילתה של רומא. גיבון מתאר את עצמו יושב על גבעת הקפיטול, מביט על נזירים קתוליים במקדש יופיטר החרב, שרים את תפילות העריבת שלהם. הדימוי הזה, של נזירים יחפים השרים שירי קינה במקדש חרב, ברגע הזה, בגלל הניגוד הזה, שבו הנצרות היחפה, הענייה מתפללת במקדש יופיטר- מלך האלים, המקדש שבו הקונסולים והקיסרים התפללו לפני היציאה לקרב, שם הוא החליט לכתוב על התהליך של עלייתה ונפילתה של רומא. הוא רוצה לברר את התהליך כיצד קרה שהנצרות ניצחה את האימפריה הרומית. גיבון מבהיר כי הרעיון הראשוני שלו היה לכתוב את ההיסטוריה של העיר רומא ולא של האימפריה. אך ככל שהספר רקם עור וגידים, הוא מבין שהסיפור לא יכול להיות שלם רק עם נפילתה של העיר רומא, אלא הוא צריך לכלול את התהליך ההיסטורי של נפילתה של האימפריה הגדולה ביותר בעולם העתיק.

אך גיבון, למרות הרעיון, לא יושב ישר לכתוב.

הוא חוזר לאנגליה, אביו נפטר, והוא עוסק במחיקת החובות של המשפחה. הוא משיג לעצמו ב1771 מקור הכנסה נוסף כחבר פרלמנט. הוא כיהן כחבר פרלמנט 5 שנים אך לא עשה למעשה דבר.

מה שבאמת עניין את גיבון ומה שהוא עשה מ1770 ואילך הוא לכתוב את הספר על האימפריה הרומית. הכרך הראשון התפרסם ב1776 והכה בתדהמה את כל קוראיו.

איך איש שכזה, שלא הותיר רושם על חברה, איך קרה שהוא יכול לכתוב חיבור שכזה.

איך הוא מגלה כזה עוז רוח, לתאר את עלייתה והתפשטותה של הנצרות, שגרמה לכל הכנסייה באנגליה לצאת כנגדו.

בעקבות ההצלחה העצומה של הכרך הראשון, גיבון ממשיך לכתוב את המשך הכרכים, עד לנפילת קונסטנטינופול ב1453, שם האימפריה הרומית נופלת סופית.

מדובר אפוא, על יצירה שמתארת את שקיעתה הארוכה של האימפריה הרומית, שהשתרעה על כ1200 שנה לערך, והשתרעה מבחינה גאוגרפית עד מונגוליה.

בסופו של דבר היקף עבודתו של גיבון יגיע לממדים עצומים. הוא אף ירחיב ויתאר את התופעה המשמעותית שמתרחשת במאה ה-7 והיא האיסלאם.

הבעיה ההיסטורית העיקרית שאתה מתמודד גיבון, היא מדוע נפלה האימפריה הרומית. כבר היסטוריונים רומים, כגון טקיטוס, שחי במאה השנייה, והיה סנטור ברומא, כבר הוא בספריו מתייחס למה שהוא רואה כשקיעה של רומא, למרות שבתקופתו האימפריה הרומית מגיעה לשיאיה מבחינת כיבושים.

ובנוסף יתעסקו בשאלה הזו היסטוריונים נוספים כמו אוגוסטינוס הקדוש וכו'. מבחינת אוגוסטינוס, האימפריה הרומית שוקעת ועתידה ליפםול, כדי שתקום אימפריה חדשה וגדולה יותר הבנויה על רוחניות דתית, ולא על פוליטיקה ומהלכים צבאיים.

הבא אחרי אוגוסטינוס היה מונטסקייה ואחריו מקיאוולי וכו'. לכל אחד מההיסטוריונים היה הסבר שונה.

כך שגיבון, בכתיבת ספרו, נכנס לשדה שרעו בו רבים לפניו, אך הוא בא עם שאלות חדשות, ותפיסת עולם חדשה שמושתת על תקופת ההשכלה. ההוגה היחיד שגיבון כן נשען עליו ולא מבטל אותו הוא מונטסקייה, שטען כי האימפריה הרומית הייתה גדולה מדי, וכי היא הייתה חייבת לפול בגלל גודלה.

גיבון כותב את ספרו, תוך כדי שהוא חי בתקופה שבה היחס לאימפריה הוא אקוטי. הוא מוציא את הספר באותה שנה שבה הקולוניות הבריטיות בארה"ב החלו למרוד, והיה וויכוח ציבורי סוער האם לתת להם עצמאות וכו'. כך שבכתיבתו על האימפריה הרומית, הוא מושפע מאוד מהלך הרוח של ימיו.

גיבון בפרק בראשון בפתיחת הספר, מתאר את רומא בעידן שבו כל תושבי האימפריה מרוצים. הכל רגוע ושקט, הכל מוחזק ע"י מערכת שלטונית חוקית נאורה, האימפריה בשיאה. אבל אם קוראים בעיון את הפסקה, רואים שגיבון מכניס לפסקה הזו את כל הנימוקים למה האימפריה עתידה ליפול. הוא רומז כי ההנאה הפכה לשחיתות, כי החוקה של האימפריה, במאה ה-2 נשארה רק דימוי, רק מיתוס, ולא חוקה אמיתית ששומרים עליה. הוא רומז שהסנאט הרומי נראה כאילו הוא הסמכות הריבונית באימפריה, אבל הוא רק נראה.

למעשה, גיבון מראה לנו שמאחורי החזות של האימפריה שבשיאה, במאה ה-2 המצב של היסודות שלה כבר היה רעוע מאוד.

כך שמה שיקרה במאה ה-3,4,5 לא יפתיע את מי שקורא את הפסקה של גיבון באופן מדוייק.

גיבון האמין בעקרונות הפילוסופיים של האמונה בתבונה, האמונה שבני אדם מיסודם הם יצורים רציונליים. גיבון מקבל את התפיסה השכלתנית, ומרגיש כי ההיסטוריה הגיעה לנקודה שבה ניתן להשתחרר מהמיתוסים, ניתן לפרוץ את הכבלים הישנים שכבלו את תבונתו של האדם. לכן, כל המחקר ההיסטורי שלו נועד לענות על השאלה הפילוסופית הזו: איך קורא שחברה מפסיקה לתפקד?  גיבון סבור שההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו שזה טבע האדם. אחרי עשרות פרקים שבהם הוא סוקר את כל האפשרויות, הוא יסכם את כל הסיבות לנפילתה של האימפריה בשתי מילים: ברבריזם ודת. השאלה איך אפשרה האימפריה הרומית לשבטים הברברים לפלוש ולנצח, היא כבר תשובה מורכבת יותר. אך מעניינת יותר התשובה השנייה והיא דת. באיזה מובן הדת גרמה לחורבן? זו בעצם הטענה העיקרית של גיבון. לפי גיבון, האימפריה הרומית נכבשה יותר מבפנים ע"י האמונה הנוצרית יותר מאשר מבחוץ ע"י הברברים. האמונה הנוצרית הדתית, מנוגדת לחלוטין לאתוס הגברי והמיליטריסטי של רומא, ומציבה וירטוס נשי של צניעות, ענווה, הסתפקות במועט, עזרה לזולת, חמלה, חסד וכו'. ברגע שהנצרות הזו, ובעיקר הנצרת שמעמידה מעל האתוס החילוני הרומי אתוס חדש שאומר שהחיים האמיתיים מתרחשים בעולם הבא. שמבטיחה למאמיניה גאולה בעולם הבא, היא מערערת את האתוס הרומי עד כדי כך שהיא הורסת את המהות שלה. היא גרמה לחורים באחידות המציאותית שבו חיו הרומאים וגרמה לכניסה של ערכים שונים ומנוגדים.

גיבון מראה שמרגע שהקיסר עצמו קיבל את הנצרות ויורשיו הפכו אותה לדת אימפריאלית, נוצרה לגיטימציה להחריב כל זכר לתרבויות הפגניות הישנות באימפריה, ובעצם לחורבנה של רומא, כפי שהתקיימה עד אז.

מה שמייחד את גיבון, הוא שכל טענותיו נגד הנצרות נעשו דרך המחקר ההיסטורי.

גיבון היה ההיסטוריון הראשון ששילב בהיסטוריה שלו את המחקר האנטיקוויאני. בנוסף, הוא היה היסטוריון שלמד מהז'אנרים הספרותיים שמתפתחים בתקופתו. ניתן לראות אצל גיבון שימוש בטכניקה החדשה של רומן, רק שהדיבור שלו הוא לא אדם הוא תרבות. בתיאור גיבורים היסטוריים, גיבון משתמש במיומנות החדשה של כתיבת הרומנים החדשים.

אין ספק שמבחינתו של גיבון, רומא הקלאסית הייתה התקופה המאושרת ביותר בתולדות האנושות. גיבון חושב שזה עידן שראוי בתרבות המודרנית לחזור ולחקות אותו. הוא רואה בעליית הנצרות קטסטרופה היסטורית.  הוא שולל את האמונה בעולם שמעבר לעולם, בהיסטוריה סאקרה שמעבר להיסטוריה המוחשית.

הוא לא מבקש להוציא לקחים מההיסטוריה. ההיסטוריה נועדה להרחיב את האופקים האינטלקטואלים שלנו. עפ"י גיבון, אדם מודרני הוא אדם שלומד מההיסטוריה האנושית.

בפסקה האחרונה בספר,

גיבון כותב כי נפילתה של רומא הייתה האירוע ההיסטורי הגדול ביותר, אך הנורא ביותר שקרה בתולדות האנושות.

הוא מתייחס לציבור הקוראים כדבר החשוב ביותר להיסטוריה. הוא מסיים את כתביו בפנייה לציבור. יש גורם חדש בהיסטוריה הוא העם, דעת הקהל. גיבון יודע את זה, ופונה אל אותו הקהל. מילותיו האחרונות מעידות על כך שגיבון חי בידיעה שקיים קהל משכיל שיכול לקרוא ולעכל את הכתבים שלו. קהל אינטלגנטי, חילוני ומתעניין.

ההכנה הזו של ציבור צרכנים אינטלקטולי, ציבור רחב משכיל, יצר את הבסיס לקהל שאליו יפנו ההיסטוריונים הבאים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: