בלוך

מארק בלוך (1886-1944) וההיסטוריה המדעית

מארק בלוך היה אדם שמבחינתו הכתיבה ההיסטורית הייתה רק חלק מתחושה יותר עמוקה של ההיסטוריה ומעורבות באירועים ההיסטוריים. מארק בלוך היה אינטלקטואל שמעורב באירועים ההיסטוריים.

מי היה בלוך ?

מארק בלוך היה יהודי שנולד בליון. אביו היה פרופסור להיסטוריה עתיקה בסורבון כך שמראשית דרכו ייעודו היה די ברור. הוא היה תלמיד מוכשר, למד גיאוגרפיה והיסטוריה. הוא עיצב את ההיסטוריה ברוח מדעי החברה ובעיקר הגיאוגרפיה. לאחר לימודיו הוא עבר לברלין. הוא לומד את השיטות החדשות ולאר מכן הוא חוזר לצרפת וכותב את הדוקטורט שלו בהיסטוריה. ב-1914 הוא מגויס לצבא הצרפתי ובמשך המלחמה הוא משרת כקצין ארטילריה בצבא הצרפתי. הוא ממשיך לחקור וחווה את המלחמה כמו היסטוריון. הוא מפרסם ספר שנקרא "יומן מלחמה" על ההתנסות שלו במלחמה. הוא מהרהר על התובנות החדשות שההתנסויות האלה מעניקות לו כהיסטוריון. הוא כותב על תופעת השמועות. עניינו לא רק בשמועות ובדינאמיקה שלהם אלא עניינו עמוק יותר בתפקידן של שמועות או ידיעות בהיסטוריה. הוא רואה כיצד הוא יכול לחזור בהיסטוריה לתנאי חיים של קור וחרדה ויכול להרגיש עצמו כאיכר ימי הביניים. כקצין ארטילריה במלחמה שבודק את צילומי האוויר והוא מגלה שהם מספקים להיסטוריון פרספקטיבה יוצאת מהכלל. שנות מלחמת העולם אולי מעכבות את קידומו כהיסטוריון אך הוא מנצל אותם בהמשך דרכו.

ב-1919 הוא מתמנה לפרופסור להיסטוריה בשטרסבורג, חבל שמסופח לצרפת, ומתקבצים בה מספר דמויות חשובות וביניהן – לוסיין פברה (febre). יחד עם פברה וסוציולוג בשם מוריס הלבווקס הוא מעביר את זמנו באוניברסיטה. שם נוצר החיבור בין ההיסטוריה למדעי החברה החדשים. במשך כ-15 שנים בלוך מלמד באוניברסיטה ועם חבריו הוא משנה את ההיסטוריה ומפתח אותה לתחום מדעי במדעי החברה. ב-1924 הוא מפרסם את ספרו הראשון שכותרתו "המלכים מחוללי הנס" שעוסק בתופעה אזוטרית – למסורת שהייתה קיימת בצרפת ובאנגליה ולפיה הם יכולים לרפא מחלת עור בעזרת מגעם. התופעה הייתה מאוד שולית ולא חשובה. בלוך הגדיר את ספרו כתרומה להיסטוריה הפוליטית של אירופה. כבר במחקר הזה גיבורי המחקרים הם לא המלכים אלא ההמונים שמאמינים בהם. באותן שנים הוא כותב מאמרים רבים. הוא מגויס, על רקע המלחמה והאמונה שההיסטוריונים יכולים להתגבר על המסורת של ההיסטוריה הלאומית, להיות פעיל בארגון כנסים של היסטוריונים.

יחד עם פברה הוא מייסד כתב עת בשם "annales" שנחשב עד היום לכתב העת ההיסטורי החשוב ביותר בצרפת ואולי בעולם כולו. בלוך ופברה הופכים את כתב העת לכלי לכלל ההיסטוריונים.

ב-1931 הוא מפרסם מחקר שמבוסס על תצלומי האוויר של המלחמה על ההיסטוריה הקרקעית של צרפת. ב-1936 הוא מקבל מינוי לאוניברסיטת פריז ושמה הוא יושב בשנותיו האחרונות של חייו. ב-1939 מפרסם את ספרו הידוע והחשוב ביותר על החברה הפיאודלית, שנחשב עד היום כחשוב ביותר במחקר על הפיאודליזם.

במלחמת העולם השנייה הוא משמש כקצין אספקת הדלק של הצבא הצרפתי בצפון. הוא בין אלה שנמצאים בדנקרק בחוף מכותרים על ידי הצבא הגרמני. הוא בין אלה שמפונים מדנקרק ב-1940 והוא מגיע עם החיילים לאנגליה וחוזר אח"כ לנורמנדי בצרפת. בספר שיכתוב כמה שנים אחר כך "אפולוגיה על ההיסטוריה". הוא תוהה האם יש אחריות להיסטוריונים למלחמה שחינכו את האומה. כותרת הספר כהגנה על ההיסטוריה מעיד כי זאת שאלה שבזמן המלחמה מעיקה על בלוך – למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים היסטוריה. ביוני 1940 בלוך חוזר לביתו וכותב תוך חודש ספר שכותרתו "המפלה המוזרה". טענתו העיקרית בספר היא שהמפלה איננה רק צבאית אלא מוסרית ואינטלקטואלית. כיהודי מצבו של בלוך קשה במיוחד והוא בין המלומדים היחידים שממשיך ללמד בצרפת באוניברסיטאות. הוא עוזב את פריז עם משפחתו ויש לו אפשרות לעזוב את צרפת משום שהוא מלומד ידוע אך הוא לא עוזב.

הוא פועל במחתרת באזור ליאון וממרץ 1943 עד מרץ 1944 הוא פעיל במחתרת כאיש מרכזי וחשוב בארגון. הוא נאסר על ידי הגסטאפו אחר כך ומאסרו חשוב ומפורסם בעיתון הנאצי. הוא מעונה וביוני 1944 הוא מוצא להורג כמה שבועות לפני שחרור פריז.

מארק בלוך זכור לא רק כהיסטוריון אלא כפטריוט וכאדם שלא רק חקר ולימד את תולדות צרפת אלא גם ידע בשעות הצורך להתגייס ולהתנדב לצבא. הוא זכור כהיסטוריון שהמורשת שלו להיסטוריוגרפיה המודרנית היא בחיבוריו על ההיסטוריה ולא רק על אירועים היסטוריים.

הספר "אפולוגיה על ההיסטוריה" נכתב בעיצומה של המלחמה ולא היה גמור. הוא שלח אותה לפני שגמר אותו לפברה. כתב העת אנאל ממשיך להתפרסם אבל פברה מבקש להסיר את שמו של בלוך כעורך משום היותו יהודי. הוא כתב את הספר כתשובה והוא מושפע מאוד מהאירועים שקורים באותה תקופה. במכתב שהוא כותב במאי 1941 לפברה הוא כותב כי הוא נלחם למען היסטוריה רחבה והומאנית יותר.

למה הכוונה בהיסטוריה הומאנית ורחבה ?

בלוך אומר כי הוא לא יודע מה זה היסטוריה. מי שסבור שההיסטוריה יכולה להכין את האדם לאירועים כמו מלחמת העולם לא מבין מהי ההיסטוריה ומה תפקידו של ההיסטוריון. זו לא שאלה חסרת משמעות בתקופה כי יש תיאוריות היסטוריות באותה תקופה כמו המרקסיזם. בלוך איננו תופס את ההיסטוריה כמשהו שהוא מעין מדע פוליטי ולכן השאלה של האם ההיסטוריה בגדה בנו היא הבנה מהותית לגבי מהי ההיסטוריה.

עקרונות ההשקפה ההיסטורית של בלוך

  1. ההיסטוריה איננה דבר פוזיטיביסטי. הוא מתנגד להיסטוריוגרפיה שמתבססת על מסמכים ותעודות רשמיות נוסח ראנקה משום להשקפתו הן אינן מתעדות את התופעות המרכזיות בהיסטוריה. הן אינן מתעדות את חיי היום-יום של בני האדם הפשוטים. כל מה ששייך לתופעות הפשוטות בהיסטוריה – מה חשבו, האמינו וכו' – לא נמצא בתעודות הרשמיות. התעודות נכתבו על ידי השליטים או עבור השליטים. עבודתו של בלוך בכתיבה על איכרים בצרפת היא עבודה קשה מאוד מכיוון שקשה להבין במה האמינו ומה חשבו האיכרים. ההיסטוריון חייב לנצל כל פיסת מידע ובעיקר מידע לא כתוב ולא מתועד, מידע שיכול לרכוש מתצלומי אוויר לדוגמה.
  2. ההיסטוריון חייב להסתייע במדעי החברה החדשים. הפיכת ההיסטוריה לחלק ממדעי החברה החדשים. בלוך עושה זאת באמצעות כתב העת שלו. כשבלוך קורא להיסטוריונים ללמוד את השיטות של מדעי החברה החדשים כוונתו היא שהם צריכים לנצל את מקורות המידע בכדי להשיג את המידע שהם מחפשים. הוא אומר כי הם צריכים ללמוד את התורות החדשות וליישמם בכתיבת ההיסטוריה שלהם.
  3. בלוך טוען שההיסטוריונים עוסקים קודם כל בחברה. בשנות ה-20 ובשנות ה-30 כשרוב ההיסטוריות היו פוליטיות, בא בלוך ואומר שהיסטוריה משמעותית היא היסטוריה של החברה כולה. בכל ספריו של בלוך אין עוסק באינדיבידואלים. בלוך לא כתב אף מחקר ביוגראפי. הוא סילק את הגיבורים והשאיר רק את החברה. הוא התעסק בפסיכולוגיה חברתית ולא בפסיכולוגיה של האני.
  4. היסטוריה מטריאליסטית אבל לא דטרמיניסטית. הוא מתחיל בסביבה הגיאוגרפית ומהנתונים הגיאוגרפים. הוא אוסף את הנתונים המטריאליסטים. בלוך משאיר מקום למקריות בהיסטוריה. הוא מדגיש שההיסטוריה היא תמיד סיפורם של בני אדם בסביבה ולא סיפורה של הסביבה עצמה. אנו לא עוסקים בשדות אלא באיכרים שעובדים בשדות. בלוך עסק תמיד בבני האדם ולא בסביבה.
  5. בלוך חרד מאוד מהמגמות הלאומיות בהיסטוריה. הוא לא אהב היסטוריה פוליטית אלא היסטוריה חברתית. מה שמאפיין היסטוריה חברתית בימי הביניים היא העובדה שהיא לא מוגבלת או מוכתבת על ידי גבולות מדיניים. הוא אומר שההבדלים המדיניים ואפילו השפה הלאומית הם תופעות מאוחרות בהיסטוריה בעוד שבימי הביניים לאורך מאות שנים ההבדלים הלאומיים והפוליטיים היו חסרי חשיבות. החברה הפיאודלית הייתה אוניברסאלית. הוא קורא להיסטוריונים שיחקרו את ההיסטוריה ההשוואתית כלומר לא להסתפק רק בהיסטוריה אנגלית אלא להשוות אותה להיסטוריה צרפתית לדוגמה. הקריאה להיסטוריה השוואתית היא קריאה פוליטית אחרי מלחמת העולם הראשונה והמחשבה שלו שהמסורת ההיסטוריוגרפית ששירתה את הלאומיות בגדה בייעודה בכך שהפכה למשרתי הלאומיות. בלוך ראה את עצמו קודם כל כצרפתי ולא כיהודי. הוא נמנע מאפיונים לאומיים והוא האמין שהאופי הלאומי הוא תרבותי היסטורי. ההיסטוריה שלו התמקדה בהתנסויות חברתיות של בני אדם בימי הביניים. ההיסטוריוגרפיה שלו הייתה חוצת גבולות ומדינות.
  6. ההיסטוריה של בלוך היא היסטוריה שנובעת מבעיה. מבחינתו השאלה הראשונה של ההיסטוריון היא השאלה שקובעת את המחקר והבעיה שההיסטוריון יוצא לחקור היא שמתווה את המתודה שלו. ההיסטוריה איננה לקט של תעודות. ההיסטוריה לא נותנת תשובות ואנו צריכים לשאול את השאלות הנכונות. הוא מדמה את ההיסטוריון לשופט חוקר. חשוב לשאול את השאלות הנכונות ולדעת מהן הבעיות המהותיות.
  7. בלוך אומר כי ההיסטוריון הוא בעל מלאכה. הוא מדמה את עצמו לייצרן של נבל שזה לא מספיק רק לדעת לבנות ולייצר את הנבל אבל אתה צריך את הרגישות למגע ולצליל. להיסטוריון צריכה להיות אינטואיציה. להיסטוריון חייבת להיות רגישות לחוויות אנושיות של בני אדם פשוטים. ההיסטוריון מכשיר את עצמו לא רק באוניברסיטה אלא גם בחיים עצמם. ההיסטוריון מביא את כישוריו להתנסויות הללו. בלוך לא רק יצר תיאוריות על ההיסטוריה אלא לאורך כל חייו הוא ניסה לממש את רעיונותיו.

תרומתו של בלוך להיסטוריה היא הרבה יותר מאשר בספריו. כשלוקחים את כל המכלול של דמותו, מעשיו ופעילותיו בנוסף על ספריו, אפשר לומר שהדוגמה האישית שנתן כאדם קבעה דימוי או מודל אידיאלי בהיסטוריוגרפיה. נדיר מאוד למצוא אנשים כמו בלוך. התרומה ההולכת ונמשכת באמצעות ספריו וכתב העת שלו ממשיכה עד היום.

הדוגמה של בלוך כהיסטוריון שתרם להתפתחות המקצוע לא רק בחייו ובעבודתו אלא גם במותו.

 ____________________________________________________

 סיכום מספר 2-

MARC BLOCH

1886-1944

מדובר באדם שמבחינתו המחקר ההיסטורי היה רק חלק מתחושה של מעורבות בהיסטוריה. היסטוריונים כאנשים מעורבים בחיי הפוליטיקה של קהילותיהם. לכן המורשת שלו נשארה חזקה.

בלוך יליד ליאון צרפת יהודי. אביו היה מורה להיסטוריה בסורבון. הוא היה תלמיד מוכשר התקבל לאקול נורמל מוסד אקדמאי שהמוכשרים ביותר מתקבלים אליו.

הוא למד גאוגרפיה והיסטוריה. הוא עיצב מחדש את ההיסטוריה ברוח מדעי החברה החדשים ברוח הגיאוגרפיה. לאחר מכן הוא עבר לברלין לאוניברסיטה החשובה בה התרכז המחקר ההיסטורי. הוא לומד את חזית המחקר. בין 1910 ל-1913 הוא כותב את הדוקטורט שלו בצרפת. במשך ארבעת שנות מלחמת העולם הראשונה הוא משרת בצבא הצרפתי כקצין ארטילריה. לא חשוב באיזה תנאים הוא נמצא הוא חווה את חיו כהיסטוריון. אחרי הקרבות הראשונים הוא מפרסם ספר יומן מלחמה, איך חוויית המלחמה ואיך המלחמה משנה את דעותיו לגבי ההסיטוריה. הוא מנצל את הזמן בחפירות כדי להרהר על תופעות היסטוריות.

הוא חוקר את תופעת השמועות.

אחד המאמרים עוסק בשמועות בשדה הקרב והוא התפרסם בשנת 1921. עניינו של היסטוריון בשמועות, הוא רואה כיצד הוא יכול לחזור אחורה בזמן של חיים קשים בקור ללא תנאים סניטרים הוא חש עצמו כאיכר בימי הביניים שזה היה תחום המחקר שלו.

כאשר הוא בחן כקצין ארטילריה את תצלומי האוויר הראשונים, הוא מקבל פרספקטיבה יוצאת מן הכלל על תווי הקרקע גאוגרפיה וטופוגרפיה.

כחלק ממחקרו המקיף בתקופת הפאודליזם בימי הביינים הוא התעמק בשדות שאין להם סניור ז"א שדות לא מעובדים. בעזרת האמצעים הטכנולוגים החדשים כמו תצלומי אוויר ופיענוח של תווי הקרקע הוא יכול לראות מנקודת מבט חדשה לגמרי את הסיבות לאותם אזורים לא מעובדים. לכן הוא גורס שעל ההיסטוריון לנצל את הכלים המדעים והטכנולוגים החדשים במחקר.

בתום המלחמה הוא מתמנה לפורפסור באוניברסיטה בשטרסבורג. מתקבצים שם כמה מהדמויות החשובות. מגיע לשם FEBVRE וסוצוליוג בשם מוריס הלבקווס יהודי צרפתי שסיים את חיו באושוויץ. באוניברסיטה הזו נוצר החיבור החשוב בין היסטוריה למדעי החברה.

האנשים שמגיעים לשם הם צעירים והם מפתחים את ההיסטוריה כדבר מדעי יותר.

בשנת 1924 הוא מפרסם את סיפרו הראשון, המלכים מחוללי הנס,

הספר עוסק במסורת איזוטרית למדי שהייתה קיימת. על פי המסורת למלכים הייתה אמונה שהם יכולים לרפא מחלת עור אם המלך נוגע בחולים הם מתרפאים. תהליך הרפואה התרחש בטקס שנערך עד מאה ה-18. זה מלמד אותנו על סוג הנושאים שאותם חקר בלוך.

בלוך מתעניין לא במלכים אלא בהמונים שמאמנים לדברים הללו.

האמונה ש"האוזנחה" (היסטוריון הולנדי) וגם בלוך האימנו בהם שההיסטוריונים צריכים להתאגד לצאת כנגד ההיסטוריה הלאומית שיצאה מברלין וגרמה בסופו של דבר להרבה הרס. הם התאחדו לוועידות שלום באוסלו לדוגמה וניסו לכונן שלום בין האומות. לדעתו ההיסטוריון צריך לחקור את אירופה ולא דברים מאוחרים כמו צרפת או גרמניה תופעות לאומיות.

כתב העת אנלס

"אנלס"annals  הוא כתב עת שהקימו בלוך ופרבה. 1929-1939 הופך הביטאון לכלי שסביבו נמצאים היסטוריונים משפיעים.

בלוך מפרסם מחקר – ההיסטוריה הקרקעית בצרפת על פי תצלומי אוויר ואפשר לראות כמה חשובה הגיאוגרפיה במחקר שלו.

1939 הוא פירסם את הספר החברה הפיאודלית והוא עד היום נחשב לאחד המחקרים החשובים בתחום.

בלוך בין 56 כשמלחמת העולם השניה פורצת והוא מתנדב לשירות כקיצן אספקת הדלק לצפון צרפת. הוא הגיע לדנקרק והוא בין המפונים מהחוף הזה. הוא מגיע עם החיילים לבריטינה ואז חוזר לנורמדי. בספר שהוא כותב "אפולוגיה להיסטוריה" זו התנצלות על ההיסטוריה.

בלוך כותב ספר נוסף וכותב מחקר בזמן מלחמת העולם השניה – מפלת של צרפת. המפלה של צרפת היא לא רק צבאית היא מוסרית ואינטלקטואלית. צרפת בגלל אותם גורמים נכבשה. כיהודי הוא במצב רע במיוחד.  הוא אחד מהמלומדים היחידים שעדין מותר לו ללמד בוישי שזה שטח שלא כבוש על ידי גרמניה. הוא עוזב את משפחתו מפראיס. יש לו אפשרות לעזוב את צרפת והוא לא עוזב את צרפת בגלל פטריוטו-הוא לוחם. במרץ 1943 הוא מתגייס למחתרת ופועל באזור לייון. במשך שנה שלמה הוא לא רק פעיל אלא הוא אחד האנשים המשמעותים בכל האירגון. הוא מנצל את העבודה שהוא מבוגר ולכן לא חושדים בו. הוא חיי בסתר בזהות בדוייה. במרץ 1944 הוא נחשף ונעצר כולל האירגון שהוא יצר. הוא נאסר על ידי ראש הגסטפו הנאצי קלוס בארבי. ביוני 1944 הוצא להורג כמה שבועות לפני שיחרור פאריס, העיר שוחררה באוגוסט 1944. הוא לא רק זכור כהיסטוריון, כפטריוט אלא גם בשעות הצורך הוא מתנדב. גילו לא מנע ממנו לארגן את המחתרת הצרפתית.

תת הכותרת של האפולוגיה של ההיסטוריה היא מקצוע ההיסטוריון. הספר לא גמור הוא נגמר באמצע משפט. ברגע שהוא החליט להתגייס למחתרת הוא עזב את כתיבת הספר.

לאחר עליית הנאציזם היה איסור נאצי שלא יופיע שמו שלו על כתב העת שהוא עורך. האם ההיסטוריה בגדה בנו? זו שאלה שהוא שומע מפי חייל צרפתי והוא מרבה מהרהר בה.

למה בלוך מתכוון שהוא כותב היסטוריה רחבה יותר והומאנית יותר?

מי שסבור שההיסטוריה יכולה להכין אותנו לאירועים כמו כיבוש צרפת, יש תאוריות היסטוריות שהתיימרה לגלות את חוקי היסטוריה. ומי שיודע יכול לצפות את העתיד. בלוך לא תופס כך את ההיסטוריה, זה לא מדע זה דברים פוליטים.

עקרונות- זה לא מדע פוזיביסטי, בלוך מתנגד להיסטוריוגרפיה שמבוססת על מסמכים ותעודות כמו רנקה. אלו לא מתארות את ההיסטוריה. הם לא מתעדות את חיי היום יום הפושטים של איכרים ושל אנשים שלא כתבו. התעודות על פשוטי החיים אם הם קיימים לא נמצאות בארכיון הלאומי.

מה חשבו ומה הריגשו מה דימינו ומה האימנו לא נמצאים בתעודות. לאורך ההיסטוריה נכתבו תעודות למען השליטים או על ידי השליטים.

מטרתו של בלוך בחברה הפאודלית הייתה לכתוב את תולדות השדות שאין להם מסמכים. לאיכרים לא היו מסמכים כתובים. איך אפשר ללמוד את זה?

ההיסטוריון חייב לנצל כל פיסת מידע ובעיקר מידע לא כתוב ולא מתועד שהוא יכול לרכוש לדוגמה מתצלומי אוויר. בעיקר ההיסטוריון חייב להסתייע במדעי החברה החדשים. היא לא רק איגדה היסטוריון אלא גם גאוגרפים ודמוגרפים כדי שההיסטוריה תיהיה חלק מדעי החברה החדשים. סוצוילוגיה פיסכולוגיה ואנתרופולוגיה וארכיאולוגיה הם מקצועות חדשים מתחילת המאה.

בלוך אישית התעניין בהיסטוריה של המונים. דרך הדוגמה של המלכים מחוללי הנס אפשר לראות שהעסיק אותו הקולקטיב וכנראה שהיו עדיות שהמלכים אכן מרפאים את תופעות מחלות עור אחרת איך היא שרדה במשך כל כך הרבה מאות שנים אם הטקסים המיוחדים.

בלוך התעמק בשאלה של תודעה קולקטיבית שציבור שלם מאמין באמונה שלמה לדבר שאין לו ביסוס מדעי.

תודעה קולקטיבית מי שטבע אותו היה חוקר של חברות דתיות שהבין שיש קשר בין החברה לבין התודעה של הפריטים בה.

בלוך טוען שהיסטוריון קודם כל עוסק בחברה, זה נשמע פשטני בשנות ה-20 והשלושים היסטוריה של אפיפיורים של מלכים או גנרל ונסיך אלו דמויות גדולות מהחיים של החברה כולה. אין בספרים שלו התייחסות לאינדיווידואל. הוא אף פעם לא כתב מחקר ביוגראפי, או סביב דמות. הוא סילק דמות גיבורים והוא דיבר על הקולקטיב. הוא התעניין בפסיכולוגיה הפורדיאנית אבל לא האישית אלא הכללית.

זוהי היסטוריה מטיראליסטית אבל לא דטרמניסטית. הוא מתחיל בנקודה בסביבה הגאוגרפית או אקלימית. הוא מקבל נתונים מחוקרי הידרוליקה של נהרות של צמחיה וסביבה. והוא אסף את החומרים את חומרי הגלם שנמצאים בשטח של תבואה וגידולי שדה. במארקסיזם הם כאילו גילו את חוקי הטבע, היה נדמה לשותפי המרקסיזם שהם יכולים לנבא או ללמוד על העתיד לפי העבר.

 בלוך והאסכולה שלו משאירים את הגורם השיררותי של אדם בסביבה שלו, העיקר זה לא שדה אלא האיכר של השדה. ציטוט

אני לא עוסק באקלים אני עוסק בהתאקלמות של בני אדם. זה תמיד בדגש על האדם ולא על הסביבה.

מכן נובע עיקרון נוסף, בלוך חרג מאד מהמגמות הלאומיות, הוא לא אהב היסטוריה פוליטית והיסטוריה חברתית הייתה העיקר שלו ולכן חקר את ימי הביניים. היו איכרים צרפתים, גרמנים ואנגלים ההבדלים הללו הם מאוחרים הגבולות ואפילו שפה לאומית הם תופעות מאד מאוחרות. מה-4 עד ה-14 ההבדלים הלאומים או הפוליטים היו זיניחים היו חברות פאודליות שלאום לא היה בעל חשיבות כלל.

צריך לכתוב אם לא היסטוריה אוניברסאלית אלא צריך להשוות אותה להיסטוריה אחרת. זה נכתב לאחר מלחמת העולם הראשונה. המסורת ההיסטוריוגרפיה של גיבוש זהות לאומית כאן ההיסטוריונים בגדו ביעודם הם הפכו למשרתי הלאום והתוצאות היו הרסניות. זהותו היהודית הייתה קודם כל צרפתי ולאחר מכן יהודי אתאיס. בשנות המלחמה השניה היו לו כמה התבטאויות כנגד יהודי פולין או גרמניה לעומת יהודי צרפת. הוא טען לקדימות והעדפה של יהודי צרפת על פני יהודים ממקום אחרות.

הוא נמנע מאיפיונים לאומים מידי. הוא אופי תרבותי היסטורי. צרפתי הוא מי שזוכר את ג'אן דארק ואת הטקס בקתדרלה של רימאס שם הומלכו המלכים.

היסטוריוגרפיה אנטי לאומית. הוא שאף להתמקד בחוויות של האדם. הוא חוצה גבולות הוא משווה על פני אזורים. לצורך ההשוואה הוא תיאר את המלכים בצרפת וגם באנגליה כמרפאי מחלות עור.

השאלה הראשונה היא המשעמותית שקובעת את המחקר והבעיה שההיסטוריון יוצא לחקור היא זו היוצרת את המתודה. ההיסטוריה מצידה לא נותנת לנו תשובות השאלה האם היסטוריה בגדה בנו היא שאלה לא נכונה.

שופט חוקר הוא תלוי בשאלות, הוא צריך לשאול את השאלות הנכנות כדי לקבל את התשובות שאתה מעונין לשמוע.

דימוי נוסף שלו לההיסטוריון שמדבר על מקצעו. לבלוך יש תשובה האם ההיסטוריון הוא אמן או מדען כמו הויכוח בין הורודוטוס לתוקידדוס. בלוך טוען שיש אומן, זה לא מספיק לדעת רק לייצר את הנבל אתה צריך רגישות למגע ולצליל. איזו אינטואציה שמדייקת את התחושה. ולכן גם ההיסטוריון חייב שתיהיה לו את הרגישות, הוא חייב להיות קשוב וקרוב לחוויות אנושיות פשוטות. ההיסטוריונים לדעתו צריך להיות חלק מהחיים ולא חלק מהארכיון כפי שטוענים באסכולת רנקה מברלין. ההתנסות שלו בחפירות הפגישה אותו עם העם הצרפתי הוא כל חיו היה ממעד גבוהה ולא פגש את פשוטי העם. המלחמה היא לדעתו מעבדה של ההיסטוריה.

הוא לא רק תיאר תאוריות על ההיסטוריה הוא ניסה לממש את הדברים שאותם הוא הגה. דמותו של בלוך כשלוקחים את כל המכלול, גם מותו הוא גורם משפיע על אישיותו וחיו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: