ברודל

Braudel

1902-1985

נעסוק באסכולת אנללס ובעיקר בברודל. רקע היסטורי לשינויים שמתחוללים מ-1945 ואילך, ב-40 השנים האלו בהן ברודל יהיה אולי ההיסטוריון רב ההשפעה ביותר בצרפת, אולי אפילו בעולם. אנו נמצאים ב-40 השנים האלה בעיצומה של המלחמה הקרה. אנו נמצאים בעידן שהיום בפרספקטיבה היסטורית נקרא "עידן השפע של הקפיטליזם המערבי". גם מבחינה סטטיסטית- מ-1950-1975 היה העידן שבו אירופה התקדמה מבחינה מטריאלית קפיטליסטית יותר מאשר אי פעם בתולדותיה. על רקע ההרס הטוטאלי של מלחמת העולם השניה אנו רואים זאת בהיסטוריה. עידן של עלייה כללית ברמת החיים בעולם המערבי יותר מכל עידן אחר בהיסטוריה. זהו עידן פוסט אידיאולוגי. לא במקרה אחד החיבורים התיאורטיים המפורסמים ביותר שמתפרסמים בשנות ה-50 ע"י דניאל בל הסוציולוג האמריקאי the end of ideology. לדברים האלה יש גם ביטוי בהיסטוריוגרפיה. אבל גם בכל תחומי מדעי הרוח והחברה. אולי כתגובת נגד לעידן הקודם שבו אידיאולוגיות גדולות, בעיקר הפשיזם, נאציזם, קומוניזם בביטוי הסטליניסטי שלו. אולי כנגד הקטסטרופות שאידיאולוגיות האלה המיטו על העולם, יש עידן של רתיעה מאידיאולוגיה. ככל שעוברות השנים מתברר שלפחות אידיאולוגיה אחת,האיד' הקומוניסטית שהיו לה אחרי מלחמת העולם השניה תומכים רבים במערב. בצרפת ובאיטליה המפלגה הקומוניסטית הגיעה לשיאיה בשנות ה-50-60. כתוצאה מהתפתחויות כמו הועידה העשרים ב-1956 שפשעיו של סטאלין נחשפו והדברים עברו למערב. משפטי ראווה והתפכחות כללית. גם המאבק האידיאולוגי הזה מאבד מחיוניותו.

אולי דבר חשוב יותר- אנו בעשרים השנים האלה יש מגמה כללית במדעי הרוח והחברה לכיוון מטריאליסטי, מדעי פוזיטיביסטי. המדעים הדומיננטיים שמתחזקים ונהפכים הגמוניים בתקופה הם- כלכלה, דמוגרפיה, גיאו פוליטיקה. או בתחומים יותר הומניים למשל בפילוסופיה או לינגוויסטיקה. אנו מדברים על סטרוקטורליזם, ביהייביוריזם (נטורליזם התנהגותי בפסיכולוגיה). ניתן לכנות את המפנה הזה כמפנה פוזיטיביסטי או מטריאליסטי בניסיון להפוך את כל מדעי הרוח והחברה להרבה יותר מדעיים. ההנחה הגלומה בהתפתחויות אלה- בני אדם הם יצורים טבעיים שמונעים בעיקרם ע"י גורמים טבעיים, בין אם בתוך עצמם או מחוצה להם. סביבה, צרכים פיזיולוגיים או ביולוגיים וכו'. גם ההיסטוריוגרפיה שמתפתחת בתקופה ומושפעת מאוד מהמגמות האלו היא היסטוריוגרפיה שאפשר לכנותה מבחינה אידיאולוגית יותר ניטרלית. מבחינה מתודולוגית יותר נטורליסטית, עוסקת בגורמים המטריאלים בחיים. כך ניתן להבין את השפעתו של ברודל. לכך יש להוסיף את ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית. לא התייחסנו עדיין להשפעת מרקס והמרקסיזם. עיקרה של תורתו של מרקס היא באיזושהי תיאוריה היסטורית. גם כשמרקס בנה את השפעותיו החברתיות, האתיות, הפוליטיות, הוא התבסס על מחקר מקיף מאוד ומעמיק מאוד בהיסטוריה הכלכלית של האנושות ושל אירופה. במהלך סוף המאה ה-19 והעשורים הראשונים של המאה ה-20 עם הצלחת המהפכה הקומוניסטית ויצירתה של ברה"מ, היו רבים בעולם שאמצו את השקפת העולם המרקסיסטית וגם השקפת מרקס על ההיסטוריה.

השקפתו של מרקס על ההיסטוריה אפשר לתמצתה בשתי קביעות. מרקס ואנגלס פותחים את המניפסט הקומוניסטי: תולדות האנושות אינן אלה תולדות המלחמה המעמדתית. בכל מקום וזמן עליך לבחון את המציאות מבעד לפרספקטיבה המעמדית. הרעיון השני היה- המציאות המטריאלית והאינטרסים הכלכליים הם אלה שקובעים את החיים והתודעה. יש כאן השקפה מטריאליסטית אנטי אידיאליסטית. מה שלנו נראה כתורת מוסר אינו אלא ביטוי לצרכים ולאינטרסים כלכליים. כאמור, ההשקפה המרקסיסטית הלמה במידה רבה מאוד את ההתפתחויות המתודולוגיות. מה שמתחולל בעולם הרוח, מדעי החברה בכלל, פניה למתודולוגיות שאינן נגועות באידיאולוגיה. הן מבוססות על מדעים אמיתיים, סטטיסטיקה, אמפיריקה וכו'. אך בתחום של ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית מחקרים שנערכו וכמה מהם בוודאי מחקרים שהיו חשובים בזמנם, בסופו של דבר הניסיון להסביר כל מציאות היסטורית באמצעות הפרמטרים המרקסיסטיים של מלחמת מעמדות ומציאות מטריאלית וכלכלית, כל אלה התבררו כנוקשים וגסים מידי. המציאות האנושית היא הרבה יותר מורכבת ולא במקרה היסטוריונים שהתנגדו למרקס כבר החל מראשית המאה ה-20 הושפעו הרבה יותר מחיבור אנטי מרקסיסטי למשל של מקס ובר, על הקפיטליזם והקשר שלו לפרוטסטנטיזם. הוא טען שמה שקבע את ההתנהלות בעולם היא לא צרכים מטריאלים אלא השקפה דתית. היפוך- צרכי הדת קובעת את ההתנהלות המטריאלית ולא ההפך. התזה של ובר זוכה ב-1906 לעדנה והשפעה. היו מחקרים נוספים שסתרו את ההנחות המרקסיסטיות.

 מעל הכל הייתה זו ירידה פוליטית של הגוש הקומוניסטי משנות ה-50 ואילך, שתלך ותמשך עד 1989. לפחות במערב גם היסטוריונים מרקסיסטים סביב 1960 החלו להתפכח. גם אם נשארו מרקסיסטים במערב לפחות התפתחה היסטוריה מרקסיסטית לא דוגמטית. דוגמה קלאסית בהיסטוריוגרפיה המודרנית- 1963 היסטוריון אנגלי מרקסיסטי בשם תומפסון מפרסם את מחקרו "יצירתו של מעמד הפועלים באנגליה". הוא מחולל רביזיה בהשקפה המרקסיסטית ומתבסס על מושג חשוב "תודעה מעמדית". בניגוד למרקס תומפסון מכניס למשוואה של מה יוצר תודעה מעמדית לאו דווקא אינטרסים מטריאליים אלא אמונות דתיות, מסורות לאומיות ואלמנטים תרבותיים כאלה ואחרים. עדיין זה חיבור חשוב מרקסיסטי אבל גם המרקסיסטים עצמם משנים את המתודולוגיה.

ברור שהעשורים האלה שהם עשורים שהעולם שקוע בבנייה מחדש. גם ההיסטוריונים עשו את התפנית. כשאנו מגיעים לברודל, ולאסכולת אננלס כשעוד לפני המלחמה הארגומנטים האלה כבר היו קיימים בה. הנטייה לבדיקה הרבה יותר אמפירית מדעית של המציאות כבר הייתה שם. ברור שבעקבות המגמות שציינו כרגע , אסכולת אנאל (?) רק זוכה למשנה כוח בעקבות המלחמה והנטייה הכללית האנטי אידיאולוגית. מקרה של ברודל אנו נראה שאנו מגיעים להיסטוריוגרפיה שבמקביל למה שקורה בתחומים אחרים מצמצת ואולי אפילו כמעט מבטלת את היסוד האנושי בהיסטוריה. היא משווה להיסטוריה חזות מאוד מדעית, כמעט דטרמיניסטית אבל לא מרקסיסטית. זאת תוך הרחבה רצינית של תחומי המחקר לכיוון גיאוגרפיה, דמוגרפיה, כלכלה, יחסי מסחר. כנגד אלה המעטה בחשיבותן של הפוליטיקה, האתיקה ובעיקר של הגיבורים ההיסטוריים כיחידים שמשנים את ההיסטוריה.

פרננד ברודל נולד ב-1902. צרפתי. המשפט שמתמצת הכי טוב את חייו ויצירתו של ברודל, נאמר על ידו בחיבור אוטוביוגרפי שלו. "אהבתי את הים התיכון בכל מאודי כדרך שאנשי הצפון משתוקקים אל הדרום". מילדותו אחרי ביקור עם הוריו בדרום צרפת בים התיכון, הייתה זו חוויה שלא עזבה אותו עד יומו האחרון. החלק השני המשמעותי בביוגרפיה של ברודל שתרם לאהבת הים התיכון היו שנות העשרים שלו. סביב 1923 היה מורה בתיכון באלג'יר שם הוא מתחיל לכתוב חיבור שכותרתו המקורית "פיליפ השני ומדיניותו הים תיכונית". פיליפ השני היה שליט ספרד, מלך ספרד במחצית השניה של המאה ה-16 מ-1556-1598. להיות שליט ספרד באותה תקופה כספרד היא האימפריה הגדולה בעולם, כולל דרום אמריקה ואסיה וכו'. מדובר באחד השליטים הגדולים ביותר. האימפריה הייתה אחת הגדולות אם לא ה-.  לכן זו מטרת ברודל- לכתוב על פיליפ השני ומדיניותו הים תיכונית. הוא מתחיל לעבוד על התזה הזו , עובד עליה די הרבה שנים. אחרי שחולפות 10 שנים באמצע שנות ה-30 הוא פוגש את פברה, עורך "אנאל". הם נפגשים על סיפון אניה ויש להם זמן לשוחח. ברודל משנה את הכותרת ברוח אסכולת אננלס והכותרת היא "הים התיכון ומדיניותו של פיליפ השני". אם גיבור העבודה היה פיליפ השני כעת הים התיכון הופך לנושא העיקרי של התזה.

ברודל מגויס לצבא במלחמת העולם השניה ונופל בשני. את כל שנות המלחמה הוא מבלה בשבי ליד העיר לובק בצפון גרמניה. מדובר באיש צבא ואפילו במלחמה הנוראה הזו היחס של שבויי צבא הוא יותר טוב מאשר שבויים פוליטיים וכמובן יהודים. ברודל בשנים אלה יש לו זמן במחנה השבויים גם לעסוק במחקרו (למרות שאין לו חומרים) אבל יש לו הרבה פנקסים שהוא לקח איתו. היה לו מותר גם לשלוח את רשימותיו ומחקריו למדריך שלו לפברה שיושב בפריז. כאן במשך 6 שנים הוא שולח את עבודתו, פרקים פרקים לפברה. ככה בעצם נוצרת אחת היצירות ההיסטוריות הגדולות ביותר של תקופתנו, הספר הידוע ביותר של ברודל שמתפרסם כמה שנים אחרי שהוא חוזר מהשבי. כבר ב-1949 מתפרסם הדוקטורט, התזה הגדולה שלו שכותרתה הסופית "הים התיכון והעולם הים תיכוני בתקופתו של פיליפ השני". כבר מהכותרת הזו אפשר לראות שהמחקר שהתחיל מפיליפ השני כבר לא עוסק בו ישירות.

מרגע שהחיבור מתפרסם הוא מעורר רושם עצום. תוך שנה-שנתיים ברודל מתמנה לפרופ' בקולג' דה פרנס. המינוי הבכיר ביותר של אקדמאי בצרפת. יותר מזה, הוא מתגלה מהר מאוד לא רק כחוקר וכהיסטוריון אלא כאיש ביצוע. הוא הופך לעורך כתב העת של אננלס. לראש סקציה בלימודים גבוהים בפריז שכולו מוקדש להיסטוריה. בו מתממש הרעיון של בלוך לאחד או לקבוע את ההיסטוריה במדעי החברה. היסטוריונים זוכים להכשרה במדעי החברה- סוציולוגיה, גיאוגרפיה, סטטיסטיקה וכו'. ברודל הופך לאיש חשוב מאוד ורואים בו כאיש הכל יכול, מילה שלו קובעת הרבה מאוד. החל משנות ה-60 הוא מקבל מינוי באונ' שיקאגו שהשפעתו עוברת בכל העולם האנגלו סאכסי. גם היסטוריונים בריטיים ואמריקאיים מגלים את המתודה של אננלס. ברודל עצמו ממשיך לכתוב ויוצר שתי יצירות ענק. האחת שהוא כותב אותה במשך 25 שנה, מ1952-1989 נקרא "ציביליזציה חומרית: כלכלה וקפיטליזם". הוא עוסק בתקופה שבין 1400-1800. למרות שמדובר על אותה מתודולוגיה כאן יש עוד מאותו הדבר ואין לזה את אותו אפקט מדהים שיש לחיבור הראשון. חיבור זה משפיע פחות. חיבור נוסף בו ברודל עוסק עד מותו בין 1970-1985 ולא מספיק להשלים אותו כותרתו "הזהות של צרפת". זו הפתעה לכל מי שמכיר את ברודל בשיטתו. הוא עוסק בלאומיות, זהות וכאמור החיבור שהוא הספיק להשלים כרך אחד מבין 3 מתוכננים מתפרסם סמוך מאוד למותו. הוא הופך לבסט סלר גדול. השפעתו פחותה. ב-1983 אחרי שהוא כבר פרש גם מהקולג' דה פרנס הוא מתמנה לחבר באקדמי פרנסס. אחד מ"40 בני האלמוות", כבוד גדול. לכאורה כל מה שעליהם לעסוק זה כמו "אקדמיה ללשון עברית".

השקפתו של ברודל, והשפעתו העצומה. בעקבות ברודל נכנסים מושגים חשובים להיסטוריה, אחד מהם הוא "היסטוריה כמותית". תפקידו של ההיסטוריון הוא קודם לכמת נתונים. איך היסטוריה זו הופכת כה דומיננטית? גם מי שכותב פוליטיקה מתחיל לספור. חברי פרלמנט, גיל, כל סטטיסטיקה ואמפיריקה וכו'. אם נחזור לחיבורו הגדול של ברודל אנו נראה שבמהלך עבודתו כפי שהדבר מתבטא בשינויי הכותרת ברודל משתכנע שמי שקובע את מהלכי ההיסטוריה אינם האנשים המדינאים, יהיו גדולים ככל שיהיו. הנסיבות והתנאים בהם אותם אנשים פועלים ובמקרה של פיליפ השני הזירה הים תיכונית היא החשובה. העולם הים תיכוני במושגיו של ברודל הוא הדבר החשוב והוא חשוב כמובן לא רק בים התיכון אלא בכל מקום אחר שבו מתרחשת היסטוריה אנושית. ברודל מבצע בספרו מעין מהפכה מתודולוגית שמסיטה את העניין והחשיבות מאירועים למבנים קבועים. מבנים יכולים להיות מנטליים אבל גם מבנים מטריאליים. מה שחשוב הוא שהם קשוחים, כמעט קבועים, כמעט לא משתנים. מעין סטרוקטורות קבועות בין אם הן במוח או בחברה שקובעות איזהשהם תוואים שבהם חייבים לפעול. הוא מסיט את הדגש מאישים, בין אם הם קיסרים גנרלים אפיפיורים, ואימפריות- לתהליכים "אימפרסונאליים". ההיסטוריה עוקבת אחרי שינויים אבל השינויים שברודל מתעניין בהם אינם שינויים מיקרו היסטוריים- מה קרה בקרב כזה או אחר , מה קרה לאיש וכו'. הדבר החשוב הוא איזהשהם תהליכי שינוי שאינם נוגעים לאדם מסוים אלא הם יותר כלליים.

אם לסכם את השינויים- ברודל עבר מפוליטיקה לגיאוגרפיה. הדבר הזה ניכר במבנה הספר,החיבור הגדול שלו. הספר הזה "הים התיכון…" בנוי משלושה חלקים. כותרתו של החלק הראשון- "תפקידה של הסביבה". מדובר על 350 עמודים. החלק השני בספר כותרתו באנגלית Collective destinies and general trends – יעדים קולקטיבים ומגמות כלליות. זה החלק העיקרי של הספר הוא מעמד 350-900. החלק השלישי מעמד 900-1300 כותרתו "אירועים, פוליטיקה ואנשים". לא במקרה אנשים באים אחרונים. החלקים הראשון והשני הם אלה שקובעים את התשתית וזה ברור. יש בהם תיאור גיאוגרפי ואתנוגרפי של הים התיכון כולו. ברודל קבע מושג – "היסטוריה טוטאלית", אותו הוא מנסה להציג בספרו. הכוונה היא- היסטוריה שעוסקת בכל התחומים שיש להם נגיעה לחיים האנושיים. כאמור, מבחינתו של ברודל אדם חי קודם כל בסביבה מסוימת וטבעית והיא זו שקובעת את חייו ואותה יש להבין ולתאר.

כיוון שאנו עוסקים בעולם הים תיכוני ברודל מקדיש הרבה לתיאור הזירה הזו. הוא מתאר את הים התיכון כמעגלי ואליפטי. הוא מתאר מבנה קונצנטרי בעל שני מעגלים- מעגל פנימי ימי ומעגל חיצוני יבשתי. הים התיכון הוא במוקד, המעגל הפנימי, וסביבו היבשות. כל אחד משני המעגלים האלה, הפנימי ימי והחיצוני יבשתי מורכב מ"שלוש רצועות". בסה"כ 6 רצועות- 3 פנימיות ו-3 חיצוניות. המעגל הפנימי ימי הוא איים, משטח המים ורצועת החוף. המעגל החיצוני יבשתי זה השפלה, המישור וההרים. הוא אומר שלכל רצועה יש תנאים אקלימיים וגיאוגרפיים שונים. התנאים אמנם שונים בכל רצועה אבל הרצועות כוללות את כל הים התיכון. כך שהאקלים והתנאים הגיאוגרפים דומים באותה רצועה ולא חשוב אם אנו נמצאים בהרי האטלס, בפנינים או בבלקנים או בלבנון – אם אתה בהר באגן הים התיכון הצמחיה למשל או האקלים יהיו דומים. כשנשאל ברודל- איך אתה מגדיר את הים התיכון? הוא נתן תשובה יפה- "בכל מקום בו גדל עץ הזית". מה שחשוב מבחינתו של ברודל זה שכל החלוקה הזו מתעלמת לגמרי מתרבויות, מדתות, ממדינות. בעצם מבחינתו של ההיסטוריון הוא כמו מסתכל עליה מפרספקטיבה גבוהה כמו מלויין של חללית. מבחינתו תנאים אלה מכתיבים סוג מסוים של כלכלה, חברה ותרבות. מגדלי הכרמים כשהם על אותה רצועה או הדייגים, אם הם על אותה רצועה, כיוון שהתנאים האלה מכתיבים סוגים שונים של גידולים, עבודה, מסחר וכו'- הם יהיו דומים. מה שהופך את ספרו של ברודל באמת לספר מיוחד במינו ואפילו למרות כל המספרים על יבולים ועל דרכי מסחר וכו', מה שהופך אותו לספר שהוא קריא ואפילו מרתק- הוא התיאור החי מאוד והיפה מאוד של האינטראקציה בין הרצועות האלה. כיצד הדגה או היין נעים ומשונעים על פני רחבי הים התיכון. בסופו של דבר הוא מתאר מציאות אחת טוטאלית על הסביבה הדמוגרפית. הוא מתאר אוכלוסיות שאמנם שונות מבחינות מסוימות אבל כשהוא מתאר את עיסוקיהם הוא מציג פנורמה של מציאות אנושית כאילו מעבר לאידיאולוגיות, לדתות, אמונות, תרבויות, שפות וכו'. יכול להיות שיש כאן גם ביטוי למחאה נגד האידיאולוגיה הפוליטית או האידיאולוגיות הפוליטיות והדתות שיותר מידי השתלטו על בני האדם והרחיקו אותם מהדברים שבאמת משותפים להם ועוזרים להם לאנושות בכלל להתקיים. דהיינו- המסחר ,הכלכלה, הקשרים הבינאישיים והתרבותיים. מבחינת ברודל יש כאן ארגומנט אידיאולוגי- ההבדלים הללו, בין לאומים, הם הבדלים מאוד מאוחרים. הבדלים שפרויד קרא להם "הבדלים של אבחנות דקות, נרקסיסטיות". כל עם חושב שהוא מיוחד ויחיד. כשקוראים את ברודל שעוסק בחיים עצמם ולא באידיאולוגיות שמעוותות, אפשר לראות כאן מן דימוי.  ברודל בחר בתקופה בה המסחר והחיים לא הופרעו יותר מידי ע"י הפוליטיקה, בים התיכון. מבחינתו של ברודל הבחירה הייתה מושכלת מאוד.

ברודל מכיר עם זאת שהים התיכון לא דומה המערבי בשליטת ספרד למזה"ת המזרחי בשליטת טורקיה, העותומאנים. הוא יודע שיש הבדלים גדולים אבל טענתו היא שבסופו של דבר ההבדלים הפוליטיים האלה , בחוקים תקנות וכו', הם משניים לעומת המציאות העמוקה יותר, חשובה יותר. דהיינו- המציאות הכלכלית. התיאור הזה ובעיקר העבודה הכמותית העצומה שהשקיע ברודל בחקירה כאמור בעיקר בארכיונים, עבודה זו יצרה איזושהי היסטוריה שקסמה מאוד בשנות ה-50 וה-60 להיסטוריונים שלא רצו להיות מחויבים יותר לאידיאולוגיה לאומית או מעמדית אחרת. הייתה כאן כביכול היסטוריה משוחררת, אמיתית של בני אדם פשוטים. היסטוריה שכמעט ולא נגעה למה שקורה בחלונות הגבוהים, בארמונות או במבצרים שבהם מחליטים פוליטיקאים מלכים קיסרים אפיפיורים על גורלם של אנשים. זוהי היסטוריה שמתחוללת על פני השטח, מיידית ואמיתית. החיים עצמם. אבל כאמור למרות שהיא באופן מובהק אנטי אידיאולוגית יש כאן אידיאולוגיה שברודל מכיר בה: המסחר דרכי המסחר, החופש, הליברליזם, הם התנאי החשוב ביותר להתפתחותן של ציביליזציות. את התובנה הזו ינסח בצורה יותר מפורטת במחקרו על הציביליזציה החומרית הספר השני שעוסק באירופה ומרחיב את התקופה.

החיבור של ברודל הביא אותו לרביזיה גם של מושגי יסוד בהם עוסקים היסטוריונים. אם אנו מבינים את ההיסטוריה כבדיקת השינויים שמתחוללים על רצף זמן, בחברה מסוימת, במדינה, בציביליזציה, בא מודל כמה שנים מאוחר יותר ובהרצאה מאוד מפורסמת שהוא נושא ב-1958 בקולג' דה פרנס, הוא טובע מושג חדש שהייתה לו השפעה עצומה על ההיסטוריוגרפיה המודרנית: הטווח הארוך. מושג זה משנה את המובנים הבסיסיים ביותר של זמן. מה זה זמן מבחינת ההיסטוריונים? איך ההיסטוריונים צריכים להבין מחדש את מושג הזמן? ברודל טוען שכהיסטוריונים אנו עוסקים בעצם בשלושה טווחים או משכים של זמן. יש מה שהוא קורא- "משך הזמן הארוך" (כותרת המאמר). כוונתו לתהליכים או מבנים בלתי משתנים שזהים לתנאי היסוד המטריאלית של הסביבה הטבעית .הכוונה היא לנתונים האקלימיים או הגיאוגרפים. היום כשאנו עדים לכל מיני אזהרות על שינויים אקולוגים מואצים – התחממות גלובלית, חור באוזון וכו'. אנו עדים למודל שרק לפני 50 שנה עדיין לא היה מודע להם. הוא נטה לחשוב שברמות האלה של אקלים, סביבה גיאוגרפית, אין שינויים או שיש שינויים איטיים מאוד. כאן זה ברור שיש שינוי אקולוגי שהתחולל במשך זמן רב אך הוא לא היה מודע למה שאנו מודעים אליו היום, כיצד הציביליזציה החומרית שלנו משפיעה על הטווח הארוך. מבחינתו- הטווח הארוך הוא החשוב ביותר. הסביבה הגיאוגרפית,  האקלים, כמו שראינו כשדיברנו על הספר שלו, קובע את העיקר. איך חיים אנשים? ממה הם חיים? היא כמעט לא משתנה. קודם כל היסטוריון שבא לכתוב על תופעה היסטורית, אפילו אם הוא בא לכתוב על מלחמה מסוימת, חייב להבין ולהתייחס לטווח הזה. אח"כ הוא מדבר על משך הזמן הבינוני. מדובר על תהליכים שמשתנים אבל לאיטם- כמו חקלאות, עבודה, מסחר, אבל גם- שפה, מנהגים, ומושגים תרבותיים. אחת הדוגמאות שלו של שפה- השפה כמו צרפתית או אנגלית יודע שהאנגלית של שייקספיר שונה אבל מבחינת ברודל זה שינוי איטי. אם בטווח הארוך דיברנו על שינויים שמתחוללים במשך אלפי שנים, דיבר על היסטוריה לא משתנה לא מובילית. השינויים החברתיים לעומתם מתחוללים על פני מאות שנים. אז מגיע משך הזמן הקצר- רק כאן אומר ברודל, נכנסים לתמונה הזמן שבו רוב ההיסטוריונים עוסקים. דהיינו- תהליכים קצרים, מהירים, שנמשכים נניח כמה שנים או אפילו כמה חודשים במקרים של מלחמה או מהפכה. הם מושפעים הרבה יותר מתנאים משתנים, לוקליים, מקרים ומבני אדם אינדיבידואליים. הם אלה שלמרבה הצער, אומר לנו ברודל, מספקים את עיקר החומר להיסטוריה הנרטיבית. להיסטוריה הסיפורית. אם יש מושג שברודל ותלמידיו מתעבים זוהי אותה היסטוריה שרובנו קוראים ואוהבים "ההיסטוריה הנרטיבית", היסטוריה שמספרת סיפור. בין אם של שושלת מלחמה וכו'. סיפור שיש לו גיבורים, התחלה וסוף וכו'.

מבחינתו של ברודל יש פה כניעה של ההיסטוריה לספרות. הופכים את ההיסט' למשהו עם התחלה אמצע וסוף שהגיבורים משנים את התהליכים ההיסטוריים. מבחינת ברודל אין לזה שחר. הוא מכנה את ההיסטוריה הזו כהיסטוריה אבנטואלית, מקרית. זה לא מדע מבחינתו כי גם אחרי שהמלחמה והמהפכה יחלפו התנאים הבסיסיים שקובעים את חייהם של בני אדם לא משתנים והם אלה שימשיכו וישרדו וישפיעו גם אחרי שהגנרל או מלך וכו' יחלפו מהעולם.

ברודל מתאר את הזמן הזה, הזמן הקצר, במשפט יפה: "זעזועים קלים על פני השטח. קצף על פני המים שהזרמים העמוקים יותר של גאות ושפל נושאים על גבם".  ההיסטוריה הדרמטית של הסיפורים היא רק הקצף על פני המים ומה שחשוב זה הזרמים התת קרקעיים. זו ההיסטוריה. הקצף או הגלים הם תוצאה של תהליכים קוסמיים או גיאו-קוסמיים הרבה יותר גדולים ועצומים וחזקים מכל שינוי מקרי של איזושהי סערה חולפת. ההיסטוריה האמיתית מתרחשת תמיד ברובד העמוק ובטווח הארוך של ההיסטוריה. מה שהיסטוריון טוב צריך לעשות, אומר ברודל,  הוא לקשור בין שלושת הטווחים האלה. ברודל אומר- גם כשאתה מתאר התרחשות פוליטית אל תתעלם מהמימדים העמוקים האלה שבסופו של דבר הם אולי יותר משעממים ולא משתנים אבל אומר ברודל, אם ההיסטוריון הוא באמת אדם כן ומודע למה באמת חשוב וקובע בחיים, הוא לא יכול ואסור לו להתעלם מהמימדים האלה. ברודל בהיסטוריה משקף תמורה שהייתה באותן שנים בשנות ה-50-60 משותפת להרבה מדעים. יש העדפה של הסינכרוני, מה שקבוע ועומד ומשותף. סינכרוני- בו זמנית. מאתר את המעגלים של ברודל שהכל מתרחש באופן סינכרוני ולא דיאכרוני, לא זה אחרי זה אלא זה לצד זה .

האם ברודל צדק? האם אפשר עד כדי כך להתעלם בהיסטוריה מאישים ואירועים? הביקורת על ברודל בין השאר בתקופה בה הוא עסק בפיליפ השני, לאיש עצמו אולי לא נודעה חשיבות גדולה. אבל האם אפשר יהיה לומר שלאישיות כמו היטלר אין השפעה בהיסטוריה? האם הנאציזם, מלחמת העולם השניה, השואה, האם גם על אירועים שכאלה אפשר לומר שלאישיות (של היטלר) אין חשיבות בהיסטוריה? כל היסטוריון שעוסק בשואה ישלול את טענותיות של ברודל. אף אחד לא יכפור בטענה שאלמלא היטלר לא הייתה שואה. נדרשה אישיות מופרעת חריגה כמו היטלר ואנטישמיות רצחנית מהסוג שהוא פיתח כדי לחולל תהליך של השמדה. האם לנפוליאון וביסמרק לא היו השפעה? האם גרמניה המודרנית הייתה מתפתחת אותו דבר בלי אישיות כמו ביסמרק? השגות אלה על ברודל עולות כדי לומר שכשחושבים באופן קצת אחר על השקפתו ההיסטורית אפשר להעלות טענות מהסוג הזה. כאן המקום לומר שבדור השלישי ובדור הרביעי של ההיסטוריונים של אנאל, אכן יהיו שינויים בכיוון הזה. רביזיה של ברודל קיבלו הרבה מהנחותיו אבל לא קיבלו את הקיצוניות שבה ולשמה הוא התעלם כמעט מאישיות של אדם.

בעמוד האחרון בספרו הגדול חוזר ברודל למה שעניין אותו בראשית דרכו בהיסטוריוגרפיה, הדמות של פיליפ השני. הוא מתר בצורה ספרותית מרשימה את פיליפ השני שהיה דמות מוזרה בהיסטוריה. אסקוריאל הוא הארמון של פיליפ השני. טיציאן, צייר החצר של פיליפ השני יש פורטרט ידוע שבורדל התייחס אליו. הוא אומר שמה שהוא יכול לדעת על פיליפ השני הוא מה ששגריריו אומרים. בורדל אומר לנו שהאיש המוזר הזה שעבר את חייו סגור ומסוגר באסקוריאל אבל שולט ממנו בכל העולם, בשלושה הימים האחרונים של חייו הוא התוודה יום ולילה על כל חטאיו ופשעיו. אומר ברודל- לא נותרה לנו עדות. אנו לא יודעים על מה התוודה. ברודל מתאר את זה ואומר להיסטוריונים- מה שאתם לא יכולים לדעת לא קיים. אנו יודעים שהוא התוודה אז אל תעסקו בספקולציות. הוא מסמן את הגבולות של מה אנו יכולים לדעת על בני אדם. מבחינתו לא ניתן לעסוק בנפש האדם, ה- self  לא נגיש להיסטוריונים. כל ניסיון להכנס לתודעה ולהבין אדם כמו פיליפ השני הוא מיותר. לכן איך אפשר לדבר על אישיות בהיסטוריה? כל התיאור הזה מסביר לקורא למה הוא עדיין לא יודע דבר על פיליפ השני. הוא מתאר אותו יושב באסקוריאל בודד בחדרו. הוא קורא את הדוחות שמגיעים אליו מכל רחבי העולם על האימפריה שלו ומעיר בכתב ידו "המהיר והבלתי קריא, מרוחק ומהורהר" (ברודל), התחושה היא שפיליפ השני הוא מוקד כל העולם הים תיכוני הזה. אבל אנו לא יכולים לדעת עליו דבר.

בסוף אומר לנו ברודל- פיליפ השני לא היה מודע בכלל ולא השתמש במושג "הים התיכון". מילות הסיכום של ברודל לספרו: "כל אלה הן סיבות מספיקות מדוע התקופה הארוכה של יגון שתמה ב-1598( מות פיליפ השני) לא הייתה אירוע גדול בהיסטוריה של הים התיכון". כלומר המוות של פיליפ השני לא שינה באמת את העולם. "אלה גם סיבות טובות לכך שנהרהר שובעל הפער הגדול שבין היסטוריה ביוגרפית לבין היסטוריה של מבנים. ויותר על הפער שבין  היסטוריה של מבנים לבין היסטוריה של גיאוגרפיה."..כך נחתם הספר. המסקנה היא ברורה- אי אפשר לדעת על פיליפ השני וגם אם היינו יודעים זה לא היה משנה. שליט שלא מודע למה שאנו מודעים לו היום כהיסטוריונים ומאבחנים כים התיכון.

כאמור אפשר למצוא הרבה מקבילות למן "אנטי הומניזם" או אנטי אינדיבידואליזם כזה מהספרות ועד פוקו. פוקו והוגי דעות רבים פשוט מסלקים את האינדיבידואל, האדם הריבוני הסוברני שיודע ורוצה ומחליט. בהיסטוריה הגדולה, בהיסטוריה הטוטאלית שקבע ותיאר ברודל אין לו מקום לאדם הזה. עדיף מבחינתו שנחשוב על ההיסטוריה כולה במושגים על-אנושיים כדי שנבין אותה יותר טוב ואת עצמנו יותר טוב בלי אשליות ליברליות בורגניות כאלה מיותרות.

ברודל היה המנהיג של הדור השני. אבל הדור השלישי והרביעי (שפעיל בימינו) קמו היסטוריונים שכמה מהם תלמידיו הישירים של ברודל. אחד מהם הוא מי שירש את הקתדרה שלו. אחדים מהם הפיקו ספרים ברוחו של ברודל. באמצע שנות ה-70 התחושה הייתה שהז'אנר הזה מיצה את עצמו. איפה שהו ההיסטוריה של ברודל אחרי החידוש של הים התיכון שמשהו חסר. חסרה הדרמה האנושית, האדם. היסטוריה בלי דרמה אנושית נתגלתה כעקרה וריקה מאוד. את זה יכולים לעשות גם גיאוגרפים או גיאולוגים. למרות שזה קשה להכנס לנפשו של אדם, אין ברירה. ההיסטוריונים צריכים לעסוק קודם כל באנשים. החל משנות ה-70 אנו רואים מגמה של חזרה אל האירוע, האנשים, אל מה שהם עצמם קוראים "מיקרו היסטוריה". דוגמה מעמנואל לרואה לדורי. אחרי שהוא כתב תחת השראתו של ברודל ספר "תולדות האקלים" ומחקרים על מחוזות שונים בצרפת ועל קרקע, ב-1975 אותו לאדורי מצא ארכיון של האינקוויזיציה בכפר בשם מונטה-יו בצרפת. הבישוף המקומי בתחילת המאה ה-14 ניהל בו חקירה נגד כופרים. אותו בישוף הפך גם אפיפיור ולכן הפרוטוקול נשמר. יש לנו פנורמה של אנשי הכפר הקטן שיש בו כל מיני טיפוסים. לאדורי זנח בספר על מונטה יו את המתודולוגיה הברודליאנית. הוא סובב סביב אירוע קטן. עיקרו של הספר הייתה חזרתו של לאדורי אל היסטוריה חצי נרטיבית לפחות. ברגע שהוא מספר, אולי לא עלילה שלמה אבל כל אדם ואדם, נשים וגברים, כולל הכומר המקומי שמאחורי המזבח, הספר זכה להצלחה עצומה. הוא מחזיר את הדרמה האנושית, המקריות. מבחינת ברודל זה אולי לא מלמד אותנו שום דבר על ההיסטוריה הגדולה, אבל עובדה היא שמתוך אננלס עצמה לאדורי הוא זה שכתב את הספר הזה שזכה להצלחה עצומה.

תרומתו של ברודל להיסטוריוגרפיה המודרנית היא גדולה וחשובה אבל מתאימה לזמנה, ל20-30 אחרי המלחמה, בין 1945-1975. שלושים השנים שהיא הייתה בשיאה. לצידה התפתחו היסטוריות מאוד דומות.

___________________________________________________

סיכום מספר 2:

פרנן ברודל (1902-1985) וההיסטוריה הטוטאלית

מי שנחשב למייסד הדור השני של אסכולת אנאל היה פרנן ברודל.

תקופת חייו של פרנן ברודל הייתה במקביל לתקופת המלחמה הקרה ותקופת השפע של הקפיטליזם המערבי. זה היה עידן של עלייה כללית באיכות החיים. זהו היה עידן אנטי-אידיאולוגי או פוסט-אידיאולוגי.

לדברים האלו יש ביטוי בהיסטוריוגרפיה ובמדעי החברה, אולי כתגובת נגד לתקופה הקודמת לה של האידיאולוגיות הקיצוניות. בעידן זה יש רתיעה מאידיאולוגיה. מ-1950-1970 יש מגמה כללית במדעי הרוח והחברה לכיוון פוזיטיביסטי. המדעים שמתחזקים ונהפכים להגמוניה הם הכלכלה והפוליטיקה. ניתן לכנות את המפנה הזה כמפנה מטריאליסטי בניסיון להפוך את מדעי הרוח והחברה למדעיים יותר. ההנחה היא שבני אדם הם יצורים טבעיים שמונעים על ידי גורמים טבעיים שמחוצה להם ובתוכם. גם ההיסטוריוגרפיה היא היסטוריוגרפיה יותר ניטראלית ומבחינה מתודולוגית יותר נטורליסטית.

יש להוסיף לכך את התפתחות ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית. עיקרה של תורתו של מרקס היא תיאוריה היסטורית.במהלך סוף המאה ה-19 והעשורים הראשונים במאה ה-20, עם הצלחת המהפכה הקומוניסטית, היו רבים בעולם שאימצו את השקפת העולם המרקסיסטית ואת השקפתו של מרקס על ההיסטוריה: תולדות האנושות הן תולדות המאבק המעמדי. על ההיסטוריון לבחון את המציאות מהפרספקטיבה המעמדית. הרעיון השני היה שהאינטרסים הכלכליים הם אלה הקובעים את החיים והתודעה.

ההשקפה המרקסיסטית תאמה את ההתפתחות המתודולוגיות שהזכרנו לעיל – מדעים שמסתמכים על סטטיסטיקה. ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית והמחקרים שלה, בסופו של דבר, שניסו להסביר מציאות היסטורית על סמך מלחמת מעמדות התגלו כנוקשים מדי. המציאות היא מורכבת יותר. היסטוריונים אחרים, וביניהם וובר, אמרו כי השקפות דתיות הן אלו שקובעות את המציאות וסתרו את הנחות היסוד המרקסיסטיות. מעל הכול הייתה זו הירידה הפוליטית של ברית המועצות, שהסתיימה ב-1989, שהביאה להתפכחות.

ברור כי העשורים האלה העולם שקוע בבנייה מחדש. ההיסטוריונים גם עשו תפנית זו.

ברודל ואסכולת אנאל, שעוד לפני המלחמה, הנטייה לבדיקה אמפירית ומדעית כבר הייתה טבועה בהם, ברור שבעקבות המגמות שהוזכרו, האסכולה זכתה למשנה כוח בעקבות המלחמה והנטייה כללית האנטי-אידיאולוגית. במקרה של ברודל ניתן לראות היסטוריוגרפיה שבמקביל לתחומים אחרים מצמצמת ומבטלת את היסוד האנושי בהיסטוריה ומשווע להיסטוריה חזות דטרמיניסטי אבל לא מרקסיסטית תוך הרחבה רצינית מאוד של תחומי המחקר לכיוון גיאוגרפיה, דמוגרפיה, כלכלה וכנגד זה המעטה בחשיבות הפוליטיקה והאתיקה ובעיקר של הגיבורים ההיסטוריים כיחידים המשנים את ההיסטוריה.

 

 

מי היה פרנן ברודל ?

ברודל נולד בצרפת.החלק המשמעותי בביבליוגרפיה שלו שתרם לאהבת הים התיכון היו שנות העשרים שלו שבהן היה מורה בתיכון באלג'יר שם מתחיל לכתוב חיבור שכותרתו "פיליפ השני ומדיניותו הים-תיכונית". פיליפ השני היה מלך ספרד, במחצית השנייה של המאה ה-16, בזמן שספרד היא האימפריה הגדולה בעולם.

באמצע שנות ה-30 הוא פוגש את לוסיין פברה ואחרי הפגישה הזו, הוא כותב באסכולת אנאל והכותרת החדשה שלו היא "הים התיכון ומדיניותו של פיליפ השני". ברודל שוקד על עבודתו בשנות ה-30 ובין לבין הוא ממציא מספר מתודות חשובות להיסטוריונים למשל את המיקרופילם.

את שנות המלחמה הוא מבלה בשבי בעיר לובק בצפון גרמניה. היחס אל שבויי המלחמה היה טוב יותר מאל שבויים פוליטיים ולכן במשך השנים במחנה השבויים הוא עוסק במחקרו, מבלי החומר, אבל עם פנקסים שלקח איתו ואשתו מעבירה אליו חומרים נוספים. מרשים לו לשלוח את רשימותיו ומחקריו ללוסיין פברה בפריז. במשך 5 שנים הוא שולח את עבודתו לפברה בפריז וכך נוצת אחת היצירות ההיסטוריות הגדולות של תקופה זו. מתפרסם ב-1949 התזה הגדולה שלו "הים התיכון והעולם הים תיכוני בתקופתו של פיליפ השני". מה שהחל כמחקר על פיליפ השני כמעט ולא נוגע לו בסופו של דבר. חיבור זה מעורר רושם עצום עד שברודל מתמנה לפרופסור בקולג' דה פרנס. הוא מתגלה כחוקר והיסטוריון ואף כאיש ביצוע. הוא הופך להיות עורך כתב העת אנאל. בו מתמשש הרעיון של בלוך לאחד ולקבוע את ההיסטוריה במדעי החברה.

ברודל הופך לאיש מרכזי וחשוב מאוד. החל משנות ה-60 הוא מקבל מינוי באוניברסיטת שיקאגו והשפעתו עוברת לעולם האנגלוסקסי. ברודל ממשיך לכתוב, ואם כי הוא מפרסם עוד שתי יצירות ענק –   "ציביליזציה חומרית – כלכלה וקפיטליזם" וחיבור נוסף שכותרתו "הזהות של צרפת" שאותו הוא לא מסיים עד מותו. החיבור השני שעסק בלאומיות וזהות הפתיע את קוראיו. חיבור זה מתפרסם סמוך למותו אך השפעתו פחותה. ב-1983 אחרי שפרש מהקולג' דה פרנס הוא מתמנה לחבר באקדמי פרנסס.

השקפתו של ברודל

הוא הכניס את המושג היסטוריה כמותית. ההיסטוריה הזו הפכה להיסטוריה דומיננטית. אם נחזור לחיבורו הגדול על הים התיכון ניתן לראות כי במהלך עבודתו כפי שהדבר מתבטא בשינויי הכותרת, ברודל משתכנע כי מי שקובע את מהלכי ההיסטוריה אינם האנשים אלא הנסיבות והתנאים שבהם האנשים פועלים. במקרה של פיליפ השני הזירה הים-תיכונית היא החשובה.

 ברודל מבצע בספרו מהפכה מתודולוגית שמסיטה את העניין והחשיבות מאירועים למבנים קבועים. המבנים, סטרוקטורה, יכולים להיות מבנים מנטאליים או מטריאליים – חשוב שהם קשוחים וכמעט קבועים ולא משתנים. הוא מסיט את הדגש מאישים לתהליכים. השינויים שהוא מתעניין בהם אינם שינויים מיקרו-היסטוריים אלא תהליכים שאינם נודעים לאדם זה או אחר.

ברודל עבר מפוליטיקה לגיאוגרפיה. הדבר ניכר בצורה הברורה ביותר במבנה החיבור שלו. הכותרת הראשונה היא "תפקידה של הסביבה". הכותרת השנייה היא "יעדים קולקטיביים ומגמות כלליות" וזהו החלק העיקרי של הספר. החלק השלישי כותרתו "אירועים, פוליטיקה ואנשים". החלק הראשון והשני הם החשובים ויש בהם תיאור גיאוגרפי ואתנוגרפי של הים התיכון כולו. הוא קבע מושג – היסטוריה טוטאלית שאותו הוא מנסה להציג בספרו. הכוונה היא להיסטוריה שעוסקת בכל התחומים שיש להם נגיעה לחיים האנושיים. מבחינתו של ברודל אדם חי בסביבה והיא זו הקובעת את חייו ולכן אותה יש לתאר.

ברודל מקדיש מקום רב לתיאור הזירה הים-תיכונית והוא מתאר אותה כזירה קונצנטרית בעלת שני מעגלים – פנימי-ימי וחיצוני-יבשתי. כל אחד משני המעגלים האלה מורכב משלוש רצועות פנימיות וחיצוניות. המעגל הפנימי-ימי מורכב מאיים, משטח המים ורצועת החוף. המעגל החיצוני-יבשתי הוא השפלה, המישור וההרים. לכל רצועה כזו יש אקלים ותנאים גיאוגרפיים שונים. התנאים אמנם שונים אבל הם כוללים את כל הים התיכון ועל כן האקלים והתנאים דומים באותה רצועה ולא חשוב היכן אתה נמצא, אם אתה בהר באגן הים התיכון הצמחייה למשל או האקלים יהיו דומים. החלוקה הזו מתעלמת לגמרי מתרבויות, דתות, מדינות. מבחינתו של ההיסטוריון הוא מסתכל על העולם מפרספקטיבה מאוד גבוהה. תנאים אלו הם המרכיבים את הכלכלה והתרבות.

מה שהופך את ספרו לספר מיוחד במינו ולמרות כל המספרים על יבולים וכו', הוא התיאור החי והיפה של האינטראקציה בין הרצועות האלה. הוא מתאר מציאות אחת טוטאלית. מתאר אוכלוסיות שונות מבחינות מסוימות אבל עיסוקיהם דומים. יכול להיות שיש כאן ביטוי למחאה נגד האידיאולוגיה הפוליטית או הדתות שהשתלטו על בני האדם והרחיקו אותם מהדברים המשותפים שמאפשרים להם להתקיים כמו המסחר, הכלכלה והיחסים הבין-אנושיים.

ניתן לראות דימוי, כמעט אוטופי, של ההיסטוריה של המאה ה-16. ברודל מכיר, עם זאת, כי מבחינה פוליטית של המאה ה-16 לא דומה הים התיכון המערבי של ספרד לים התיכון המזרחי בשליטת הטורקים. טענתו היא שההבדלים הפוליטיים הללו הם משניים לעומת המציאות החשובה יותר – המציאות הכלכלית-חברתית.

תיאור זה ובעיקר העבודה הכמותית העצומה שהשקיע ברודל בחקירה של ארכיונים, יצרו היסטוריה שקסמה מאוד בשנות ה-50-60 להיסטוריונים שלא רצו להיות מחויבים לאידיאולוגיה לאומית או מעמדית. הייתה כאן היסטוריה משוחררת של בני אדם פשוטים, שככמעט ולא נגעה במה שקורה בחלונות הגבוהים. היסטוריה מיידית ואמיתית. הייתה כאן אידיאולוגיה שברודל הכיר בה כי המסחר והליברליזם הם התנאי החשוב ביותר להתפתחותן של ציביליזציות.

החיבור של ברודל הביא אותו לרביזיה של מושגי יסוד של ההיסטוריונים. אם מבינים את ההיסטוריה כבדיקת השינויים שמתחוללים ברצף זמן, בא ברודל, כמה שנים מאוחר יותר פרסום חיבורו, ותובע מושג חדש נוסף – הטווח הארוך שמשנה את המובנים הבסיסיים ביותר של זמן. כיצד היסטוריונים צריכים להבין את מושג הזמן וברודל טוען שכהיסטוריונים אנו עוסקים בשלושה טווחים או משכים של זמן –

  1. משך הזמן הארוך – תהליכים או מבנים בלתי משתנים שזהים לתנאי היסוד המטריאליים של הסביבה הטבעית. זמן זה הוא החשוב ביותר והוא כמעט ולא משתנה. שינויים במשך אלפי שנים.
  2. משך הזמן הבינוני – תהליכים כלכליים וחברתיים שמשתנים בהיסטוריה לעיתם כמו חקלאות, מסחר, שפה, מנהגים ומושגים תרבותיים. זה שינוי איטי. שינויים של מאות שנים.
  3. הטווח הקצר – נכנס לתמונה הזמן שההיסטוריונים עוסקים. תהליכים קצרים שנמשכים כמה שנים או חודשים ומושפעים הרבה יותר מתנאים משתנים, מבני אדם, והם מספקים את עיקר ההיסטוריה הנרטיבית.

ברודל מתעב את ההיסטוריה הנרטיבית. מבחינתו יש כניעה להפיכת ההיסטוריה לספרות. הוא אומר זה לא הדבר החשוב בהיסטוריה כי התנאים הבסיסיים שקובעים את חייהם של בני האדם לא משתנים והם אלה שימשיכו להשפיע גם אחרי מותם של הגיבורים האנושיים. ההיסטוריה האמיתית מתרחשת ברובד העמוק ובטווח הארוך של ההיסטוריה ומה שהיסטוריון טוב צריך לעשות הוא לקשור בין שלושת הטווחים הללו.

ברודל משקף תמורה שהייתה באותם שנים משותפת להרבה מדעים.

האם אפשר להתעלם מאישים ואירועים? הביקורת על ברודל היא שאולי בתקופה ובאירועים שהוא עסק – בפיליפ השני – לאיש עצמו אולי לא נודעה חשיבות גדולה אבל האם אפשר להתעלם מאישיותו של היטלר או מלחמת העולם?

בדור השלישי והרביעי של אנאל יהיו שינויים בכיוון של ברודל אבל לא קיבלו את הקיצוניות שלו שבה התעלם מאישיות של אדם ומאירועים.

הוא חוזר אחר כך לתאר את פיליפ השני בחלק השלישי ומתאר אותו כדמות מוזרה בהיסטוריה. ברודל אומר כי לא נותרה עדות לוידויים של פיליפ בסוף ימיו. הוא אומר כי מה שאי אפשר לדעת לא קיים. התחושה היא שפיליפ הוא המוקד של העולם הים תיכוני אבל לא ניתן לדעת עליו יותר מדי. ברודל אומר לבסוף כי פיליפ לא היה מודע למושג הים התיכון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: