רוברט דארנטון וההיסטוריה התרבותית החדשה

רוברט דארנטון וההיסטוריה התרבותית החדשה

ב-1975 פורסמו שני ספרים שסימנו מפנה של ממש בהיסטוריוגרפיה המודרנית. אנו עדים לחזרתו של הסיפר ההיסטורי ובאופן רחב יותר עלייתה של פרדיגמה חדשה שבמידה רבה היא עדיין הפרדיגמה העיקרית גם במאה ה-21. ב-1975 לרואה לה דורי פרסם חיבור שכל עניינו בכפר קטן בפירנאים ובחקירתה של הכנסייה הקתולית שהתנהלה באותו כפר לגבי מינים וכופרים שפעלו באותו כפר. לה דורי קרא את החקירה והבין כי התחוללה באותו כפר דרמה אנושית בלתי רגילה. לה דורי הוציא חיבור שכולו סיפורים על הטיפוסים בכפר שהתבססו על הפרוטוקול של החקירה הזו. החשיבות שהוא ייחס לעדויות של בני אדם שם היא מפתיעה ומסמנת שינוי בהשקפתו. באותה שנה פרסם היסטוריון אחר בשם גינצברג בשם "הגבינה והתולעים" שכל עניינו בטוחן קמח פשוט והוא מגולל את חייו של אותו טוחן קמח שנאשם שאימץ את תורתו של קופרניקוס במאה ה-17 והפיץ אותה. בסופו של דבר הוא נדון למיתה ונשרף. גינצברג שואל כיצד יכול היה אותו טוחן פשוט להבין את תורתו המסובכת של קופרניקוס ושאלות נוספות. פרסום נוסף של דיוויס שכותרתו "שובו של מרטין גייר" ועוסק בסיפור במאה ה-16 שגם שם עומד במרכז אדם.

שלושת הדוגמאות הללו סימנו שינוי בחשיבתם של ההיסטוריונים. הייתה תחושה שההיסטוריוגרפיה הישנה איבדה את תשומת הלב של הקוראים והייתה תחושה שההיסטוריוגרפיה המדעית ניתקה את עצמה מהציפייה של הקהל בספרי ההיסטוריה. הייתה גם תפנית מהיסטוריה המרקסיסטית שעסקה במטריאליזם. ההיסטוריונים חוו את החזרה של סופרים ויוצרים אחרים לסיפורים נרטיביים והם מבטאים את השינוי הזה כמה שנים אחרי זה. הביקורת של אותם היסטוריונים אפילו על התיאוריות שהם עצמם החזיקו. הם הרגישו כי ההיסטוריוגרפיה הישנה אינה מספקת את הקורא ההיסטורי והוא מעוניין לשמוע סיפורים אנושיים ולכן הייתה פנייה לדגמים עתיקים יותר.

ההיסטוריוגרפיה נפתחה מחדש אל תחומים חדשים וחזרה אל העיקר – האדם, הפרט. לא במקרה כל הספרים שהוזכרו לעיל עסקו באדם אחד ולא בחברה גדולה שבה כביכול ניתן למצוא את ההיסטוריה האמיתית. ההיסטוריונים לא מתביישים לעסוק באדם אחד יותר. בשנות ה-70 ישנה התפכחות גדולה מתיאוריות ואידיאולוגיות. הן היו שנים של אכזבה מאידיאולוגיות והייתה תחושה שהקומוניזם והקפיטליזם הכזיבו משום שהעולם כולו שקוע במשבר. החזרה למקרים של פרטים והתרחקות ממתודולוגיות גדולות, אי אמון בסיפורי על שיקפה את האווירה של התקופה.

על הרקע הזה נדון בהיסטוריון אחד ששיקף את ההתרחקות מהאידיאולוגיות הגדולות והתמקד בסיפור האנושי. רוברט דרנטון (Darnton) העביר את רוב הקריירה שלו בפרינסטון וכיום הוא עובד בהרווארד.

הוא החל את דרכו כעיתונאי בניו יורק טיימס ככתב לענייני פלילים. הזיקה שלו לעולם הפשע התחילה אולי שם באותם שנים בהן כיסה את התחום. אחר כך הוא פנה אל ההיסטוריה, למד בהרווארד ואוקספורד ומאז עוסק בתחום ההיסטוריה של צרפת במאה ה-18 בתקופת ההשכלה או הנאורות. ב-1968 פרסם את הדוקטורט שלו שכותרתו "מסמריזם וסוף הנאורות בצרפת". הוא ייחד את עבודת הדוקטורט שלו לנוכל שהכין תרופת פלא וכיצד הפך לשיחת העיר בפריז. המסקנה שלו הייתה שלא היה קשר של השפעה וסיבה בין ההשכלה למהפכה הצרפתית. הוא אומר כי דווקא שרלטנים כמו מסמר וסופרים שוליים הם אלו שהביאו את המהפכה.

עניינו של דרנטון אינו באינטלקטואלים. גם כשעוסק בהשכלה ובתופעות דומות מבחינתו האינטלקטואלים לא הם אלה שמכוונים את ההיסטוריה ומשפיעים על פשוטי העם. הוא המשיך אחר כך וחיבר חיבורים נוספים העוסקים באנשים שוליים בחברה. הוא מבקש להראות שספרים חתרניים ועצם היותם זולים בתכניהם ובמחירים היו מרכזיים כי דווקא היא זו שהתסיסה את המוני העם כנגד המלוכה. הוא אומר שהספרים האלה יצרו את התסיסה כנגד המלוכה. ידוע היה שרוב המשכילים בצרפת היו אריסטוקרטים והם לא אלה שהביאו למהפכה. הרעיון הוא לא רק רעיון של היסטוריה שכנגד – היסטוריה שמנסה למצוא במציאות ההיסטורית דמויות שההיסטוריוגרפיה הרשמית פסחה עליהם. הוא אומר שבשביל להבין חברה יש להבין את התרבות הפופולארית שלה.

הוא חושב שההיסטוריון צריך להיות אנתרופולוג – עליו לאמץ שיטות ודעות של מדעים שחוקרים את החברה ובני האדם בה במנהגים של בני האדם עצמם כי הם אלו שמחוללים את ההיסטוריה. המפנה הזה מתיאוריות אל תיאורים, מאנשים גדולים לאנשים פשוטים, מאידיאולוגיות גדולות לאידיאולוגיות שוליות, היה משמעותי.

דארנטון הושפע בעיקר מהתפתחות בתחום האנתרופולוגיה כמדע מודרני. גרץ פרסם ספר שהשפיע יותר מכל על ההיסטוריוגרפיה. גרץ לימד בפרינסטון ולימד יחד עם דארנטון היה אנתרופולוג ומחקריו התמקדו באי באלי. הוא מתאר את החברה באי באלי בתיאור מעובה של אקט קרב תרנגולים. מה שגרץ עשה בחיבור זה דארנטון ינסה לעשות בהיסטוריוגרפיה – כשאתה מתאר חברה אתה לא חייב לאסוף נתונים אלא אתה יכול ללכת בדרך של גרץ, בבחירה מושכלת פריט אחד, אפיזודה או מקרה היסטורי מקביל לקרב התרנגולים ועל ידי תיאור עומק של אותו מקרה אתה יכול לגלות דברים חשובים על החברה כולה.

דארנטון החל ליישם את המתודה הזו גם במחקריו ההיסטוריים ואחד המקרים שבהם התמקד הוא אירוע שולי חסר כל חשיבות היסטורית שהתרחש בפריז בשנת 1730. הוא כתב חיבור שכותרתו "טבח החתולים הגדול". מסופר על אדם שמתאר אירוע בשנת 1730 כשהיה שוליה צעיר בבית דפוס. הסיפור המקורי בן 3 עמודים מדבר על גברת שמעבידה שוליות דפוס בצורה אכזרית. היו לאותה גברת חתולים בביתה שאותה האכילה במזון שאותם שוליות דפוס לא זכו לו. הדברים הגיעו לידי כך שהם החליטו להתנקם בגברת ולילה אחד הם פרצו לדירתה והרגו את החתולה שלה. כשהם טבחו את החתולים שלה זה היה המקרה הכי משעשע שזכו לו בימי חייהם. דארנטון רוצה להדגיש את ההומור של אותם שוליות. דארנטון מנסה להבין מה הצחיק באותו מעשה ברברי. הוא חוקר את המקרה וכולל מחקר מעמדי, חברתי. דארנטון מנסה להבין מדוע הם לא פגעו באישה עצמה בודק מה מעמדם של חתולים בתרבות הספציפית הזו. האירוע הזה מתרחש ב-1730 והמהפכה הצרפתית קורה 70 שנה אחרי כן ודארנטון אומ שהמקרה הזה אומ מהו על חשיבותם של אקטים סימבוליים בהיסטוריה – כיצד אירוע כזה יכול להעיד על חברה צרפתית שבה פגיעה פוליטית לא הייתה אפשרית. הזעם הזה שהצטבר בכל אותם אקטים סימבוליים התפוצץ בסופו של דבר בטבח של האריסטוקרטיה. ישנה בחינה מעניינת לגבי צרפת שעל פי ניתוחה של דארנטון היא שונה.

דארנטון מדגים בחיבור זה את התמורות שמתחוללות בהיסטוריוגרפיה התרבותית. השיטה הזו של היסטוריה אנתרופולוגית היוותה מבחינתו של דארנטון והיסטוריונים אחרים זירה עיקרית שבה עובדת התרבות. ההיסטוריונים צריכים לחפש את המשמעויות שיש לבני התקופה. מדובר בחקירה דומה יותר למה שעושה אנתרופולוג.

העבודה שלו לא הייתה חסינה לביקורת. נמתחה עליו ביקורת מצד היסטוריונים אחרים על עבודתו על טבח החתולים. בין היתר טוענים כי הוא התעלם מעובדה יסודית אחת כי הסיפור הזה הוא רק סיפור והוא לא יודע האם אכן הוא התרחש.

ההיסטוריונים החדשים שעסקו באותה תרבות שוליים חזרו, לכאורה, להיסטוריה התרבותית של בורקהארט שחקר את התרבות הגבוהה אבל בפועל, ההיסטוריונים החדשים עוסקים בתרבות השוליים. ההיסטוריוגרפיה התרבותית הרחיבה מאוד את תחומי העניין והמחקר של היסטוריונים, אימצה שיטות מחקר ממדעי החברה החדשים כמו אנתרופולוגיה, התרחקה מאותם מדעים שנחשבו בשנות ה-50-60 למשמעותיים כמו כלכלה וגיאוגרפיה, התרחקה מאידיאולוגיות גדולות ובעיקר מהיסטוריה גדולה.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: