סימון שאמה וההיסטוריה של הדימויים

סימון שאמה וההיסטוריה של הדימויים

היום כולנו קולטים אינפורמציה במידה רבה באמצעות המדיה הויזואלית. הטקסט הולך ונדחק לשוליים. אנו עדים לתהליך שהיסטוריונים לא יכולים להתעלם ממנו – לא יכולים להתעלם מן העובדה שהכתיבה ההיסטורית מאבדת את השפעתה במרחב הציבורי בקרב צרכני ההיסטוריה שהתרגלו לצרוך את האינפורמציה על ידי דימויים. השאלה איך מתמודדים ההיסטוריונים עם השינויים הללו היא שאלה שהיסטוריונים רבים התעלמו ממנה אך גם היסטוריונים נאלצו בעל כורחם להתחיל לפעול במרחב האינפורמטיבי החדש.

הנושא שנעסוק בו היום הוא היסטוריה וקולנוע. מדובר בכל העולם הוויזואלי שכולל טלוויזיה. חקירת ההיסטוריה באמצעות הקולנוע הוא הנושא שיעסיק אותנו היום. ישנם מספר נושאים שונים הקשורים לנושא:

  1. סרט הקולנוע כאובייקט היסטורי משל עצמו.
  2. הסרט הקולנועי כמעצב היסטוריה.
  3. סרטי עלילה היסטוריים.
  4. סרטים דוקומנטריים.
  5. רומאניים.

יש להבדיל בין ידיעה היסטורית ותודעה היסטורית. ידיעה היא מה שקרה בהיסטוריה, תודעה היא מושג רחב יותר הכוללת מיתוסים ואווירה. היום, יותר מבעבר, תודעה היסטורית מעוצבת במידה רבה מאוד על ידי סרטים.

הבעיה העיקרית שעימה מתמודדים כשחושבים על הקטגוריות השונות היא האם מבחינת ההיסטוריונים המדיום הזה של קולנוע יכול להיות גם מדיום של מחקר היסטורי. מה תורם המדיום הקולנועי לעבודת המחקר ההיסטורית.

היתרונות של הקולנוע

  1. סרטי קולנוע, ובעיקר סרטים דוקומנטריים, שמצולמים במציאות תורם תרומה ממשית בכך שניתן לראות את הנופים, בתים, מכשירים – אנו מקבלים מימד של המציאות ההיסטורית שקשה מאוד להיסטוריון להבין אותם ולהציג אותם באופן לא ויזואלי. ישנה כמובן אפשרות להציג באמצעים דוקומנטריים תהליכים מורכבים – קרבות, תנועות.
  2. עבור היסטוריונים של אומנות שימוש באמצעים ויזואליים הוא יתרון גדול מאוד.
  3. מעבר לזה ניתן לחשוב על קולנוע בצורה רחבה יותר שמשלבת את הקטגוריות כאובייקט שמעצב את התודעה ההיסטורית. היסטוריונים מודרניים מפתחים כלים יותר מתוחכמים. כשבחונים את הסרטים ובודקים מה מעורר את ההזדהות של הקהל ניתן להבין משהו מהקסם האסתטי של התקופה. ברור שהיסטוריונים היום, שיש להם אלפי מקורות מצולמים, אינם יכולים שלא להשתמש באמצעים הללו.

בעשרים-שלושים השנים האחרונות היו דיונים רבים של היסטוריונים על התופעה הזו. נאמר שיש להתחיל לדבר לא על היסטוריוגרפיה אלא על היסטוריופוטיה (היסטוריה מצולמת)..

הבעיות של הקולנוע

  1. בסרטי קולנוע אין את הדבר המרכזי בהיסטוריה – אין דיון, אין טענות שונות וסותרות לאירוע. בדרך כלל סרטי קולנוע, ואף סרטים שמתערבים בחקירה היסטורית, לא מציגים דיונים או טענות שונות למקרה אחד.
  2. סרט קולנוע אינו מאפשר לצופה התנתקות ממה שהוא רואה. החוויה הקולנועית בנויה על השהיית האמונה שמה שאנו רואים הוא באמת קורה.

היסטוריונים מעטים נוטים לעזוב את התחום שבו הם בקיאים, המחקר ההיסטורי הטקסטואלי, במקרים רחוקות. ישנם סרטים שמעסיקים יועצים היסטוריים. עם זאת, היסטוריונים רבים לא החליפו את העשייה שלהם בעשייה קולנועית למעט כמה יוצאים מן הכלל ואחד מהם הוא סיימון שאמה.

סיימון שאמה

היסטוריון פעיל, יליד 1945, יהודי, נולד בלונדון. מתגורר מזה שלושים שנה בארצות הברית. הקריירה שלו התפתחה בעיקר כהיסטוריון מן השורה, לאחר סיום לימודיו בקמברידג' וכתב מחקרים היסטוריים רגילים ופרסם את ספרו ההיסטורי על תרבות הולנד בטור הזהב שלה "המבוכה של העשירים – האינטרפרטציה של ההולנדים בטור הזהב". ניכר כבר שם שהוא משתמש בציירים של המאה ה-17 כמקורות היסטוריים שמלמדים אותו על התקופה. הוא בוחן גם את כיבוש הבסטיליה שידועה כאחד מהדימויים החזקים של העם הצרפתי. למרות הדימוי האגדי של הצרפתים את הבסטיליה היה הרואי לא באמת כך היו הדברים. שאמה מקדיש עשרות עמודים בספרו על כיבוש הבסטיליה  כי הוא אומר שהדבר החשוב ביותר הוא לא באמת מה קרה בבסטיליה אלא מה המוני העם חשבו שקרה בבסטיליה ומה היה הדימוי שלהם את הבסטיליה. הוא אומר שהיסטוריונים חייב לתאר את ההיסטוריה מהפרספקטיבה של המוני העם. הוא מוצא תיאורים גרפיים ומייחס חשיבות גבוהה לדימויים הויזואליים של בני התקופה.

בדרך זו הוא הגיע לקולנוע ולטלוויזיה. למרות שהוא ממשיך עד היום להיות פרופסור להיסטוריה ולתולדות האומנות, מ-1990 ועד היום הוא עוסק בעיקר ביצירה קולנועית, טלוויזיונית מאשר ביצירה היסטורית כתובה.

הוא החל בדברים פשוטים, כמו היסטוריה של אומנות מערבית, והדגיש את הציורים. אחר כך הוא החל ליצור סדרות טלוויזיה על רמברנט למשל, ולאט-לאט החל ליצור סרטים שבהם הוא חשב קודם כל כיוצר קולנועי ורק אחר כך כהיסטוריון. בסדרה שיצר יש ניסיון של היסטוריון שמנסה לפתח כלים חדשים לחקירה היסטורית והצגה היסטורית. ישנה סדרה שלמה של אמצעים שמסייעת להיסטוריונים לבחון את ההיסטוריה ולהעביר לצרכני ההיסטוריה את ההיסטוריה בצורה יותר חיה.

שאמה מציין כי למרות שנראה שאמצעיו של הקולנוע די מוגבלים להציג תיאוריות או טיעונים, ישנה דרך להביע את האינטרפרטציה האישית של ההיסטוריון את האירועים. באופן ספציפי יותר, ליכולת של יוצרי קולנוע להביע עמדה אמצעית דרך השפה הקולנועית, אמר שאמה כי אחד האמצעים שהוא עשה בהם שימוש היה ניסיון להביא את זווית הראיה של פשוטי העם. הוא מנסה להציג את ההוצאה להורג של אן בוליין למשל מנקודת המבט של העם.

סביר להניח שנושא זה לא בטוח, מכיוון שהדברים נמצאים עוד בהתרחשות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: