שיעור אחרון

היסטוריוגרפיה של המאה ה-21. המעבר מתרבות טקסטואלית לתרבות ויזואלית, כולנו קולטים אינפורמציה באמצעות המדיה הויזואלית של מדיה טלוויזיונית וקולונוע או אפילו עכשיו האייפון והאינפורמציה עוברת באופן מידי. וגם בעיתון התמונה תופסת את מירב העמוד והטקסט נדחק לפינה.

ההיסטוריונים צריכים להבין שצריכת אינפורמציה נעשת על ידי דימויים ויזואלים ורק לאחר מכן על ידי אמצעים לשוניים. עשרות שנים התעלמו ההיסטוריונים מהשינויים והמשיכו לכתוב ספרים ומאמרים טקסטואלים.

בסופו של דבר נאלצו ההיסטוריונים בעל כורחם להבין שהדימויים הויזואלים הם מאד משמעותיים לדוגמא פיגוע מרכז הסחר העולמי ב-11.9

רב האינפורמציה שנמצאת שם היא ויזואלית מורכבת מדימויים.

בנוסף חש לנו מעצב תודעתי – קולנוע לא רק סרטי עלילה אלא כל העולם הויזואלי שכולל טלוויזיה ואייפון שהוא חלק מהעולם הזה.

חקירת היסטוריה באמצעות קולנוע.

סרט הקולנוע כאובייקט היסטורי, סרט שנוצר בעבר הם לכשעצמם אובייקטים למחקר כמו שדות קרב או תעודות עתיקות. הסרט מעיד על החברה שבה הוא נוצר. הסרט הקולנועי כמעצב היסטוריה. סרטים תעמולתיים בגרמניה הנאצית אלו היו כלים שהיו ביידי המשטר. הם הפכו לאלמנטים שעיצבו היסטוריה.

סרטי עלילה היסטורים מעמדם כמו ספרי רומן היסטורי ושני המדיומים האלה מעצבים ומשפעים על האינפורמציה שלנו. יש לנו מושג של תודעה היסוטרית שהיא שונה מעובדות היסטורית. התודעה שלנו נבנת מהרבה מאד מקורות והיא מעוצבת על ידי גיבורים והסיפור האישי והאנושי משנים את העובודות היסטוריות. סרטים דוקומנטרים הם חלק משמעותי בעיצוב התודעה ההיסטורית.

האם בסופו של דבר מבחינת היסטוריונים יכול הקולנוע להיות מקור מחקר להיסטריון? האם השימוש במדיום עשוי לסייע להם בהרחבה של תחום מחקרם?

בכל סרט שהוא יש לנו נופים, בתים מכשירים ואנחנו מקבלים אינפורמציה שקשה מאד להציג אותם באופן טקסטואלי ופה אפשר לומר תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. אם היסטוריון קלאסי היה יכול להראות את מצדה מכל מיני זוויות היה נוסף רובד שלם ומעמיק למחקר הזה.

יש לנו סרטי מלחמה שמשחזרים קרבות ואפשר להבין את האווירה השוררת.

האופן שאנחנו רואים סרטים שהם לא רק היסטורים אלא זכו להצלחה עכשווית ופופלרית- סרט הארורים ובוחנים מה מעורר בנו היום קסם והתלהבות ולפעמים אנחנו מזדהים אחרי גיבורים שנשחפים לנאציזם. יש לנו חוקר בשם פרידלנדר שחוקר תופעה מורכבת ומודרנית ביותר יכול להעיזר בקולנוע שמשרת את האמצעים האסטטים של מפגנים לדוגמא שיכולים לסחוף המונים. (מצעדי ענק הכוללים דגלים ומפגן כח נאצי- הם אמצעים אסטתים היוכלים לגרום להמונים בגלל האמצעים האסתטים להתצטרף לפלג פוליטי מסויים).

בעשרים או שלושים השנים האחרונות מתעסקים היסטוריונים על המדיום החזותי ויש לנו הוגה דעות חשוב שממציא מילה חדשה בשם היסטוריופוטיה.

בסרטי קולנוע עלילתים אין דיון ואין ארגומנטים אין הערות סוטרות לגבי אירוע. בדר"כ אירוע מוצג באופן יחיד וזה שונה מהדיון ההיסטורי שנוצר סביב אירועים מסויימים לפעמים כמו יום הבסטיליה בצרפת שהוא חלוק על החוקרים. סרט קולנוע מעצם הגדרתו לא מאפשר התנתקות מעצם החוויה עצמה. בקריאה אפשר לקרוא לעצור לבדוק להמשיך בבית קולנוע אי אפשר ואנחנו נסחפים לתוך החוויה ומאמינים לכך שמה שאנחנו רואים הוא מציאותי לגמרי. (ללא האמנוה שעל המסך מתרחשת מציאות הקסם של הקולנוע לא היה קורה ולא היינו רוצים לראות סרטים. אולם אין לנו כלי ביקרותי בזמן הצפיה)

ההיסטוריון לא מאמין בעיקרון במה שהוא רואה, שם בנקודה הביקורתית מתחיל ההיסטוריון לעבוד לחקור ולשאול שאלות.

האמת היא שהיסטוריונים מעטים נוטים לעזוב את התחום שבו הם בקיעים את המחקר הטקסטואלי שמערב גאוגרפיה וארכיאולוגיה או אמניות.

היסטוריון יחד שכן התייחס למדיום הקולנועי הוא סיימון שמאה.

סיימון שמאה

סיימון שמעה יליד 1946 יהודי יליד לנודון ומזה שלושים שנה ויותר הוא מלמד בארה"ב היום הוא ידוע כיוצר סדרות טלוויזיה היסטוריות. הוא סיים את קימברידג והוא נחשב להיסטוריון טקסטואלי רגיל וטוב. הוא קרא על משפחת רוטשליד והקשר שלהם לארץ ישראל. ב-1987 הוא פירסם ספר על תרבות הולנד בתור הזהב שלה. והוא משתמש בציירים ההולנדים במאה-17 הציירים הרבו לצייר בתים וסעודות כולל פרטים מחיי היום יום. ב-1989 כתב על המהפכה הצרפתית ושם סיימון מפתח מתודות שייבוא אותו לעיסוק בקולנוע

הוא מתחיל לעסוק בכיבוש הבסטיליה, ה-14 ביולי 1749 היסטוריונים שבדקו מצאו שזה מיתוס או דימוי ויזואלי והבסטיליה הופכת להיות סמל פראיזאי.

איפה האמת? סיימון מקדיש עשרות עמודים על היום עצמו והוא גורס שלא חשוב מהי האמת ההיסטורית אלא מה חושבים המוני העם בפאריז, זה הדבר החושב וגם כיצד כל אחד תופס את המציאות על פי זווית הראיה שלו.

בסופו של דבר הוא הגיע למסקנה שהקולונוע והטלוויזיה הם המדיה שעתידה להמשיך את המחקר ההיסטורי. הוא כותב את הסדרות ומבאיים אותן וגם לפעמים מופיע על המסך. הוא עשה סידרה על רמברנט וזה תחום המחקר העיקרי שלו. היסטוריה של בריטניה והיא נוצרה עבור BBC ושם הוא עבר לכתיבה היסטורית והצגה קולנועית היסטורית הייתה הצלחה מאד גדולה והרייטניג היה גבוה. מיליון עותקים מהספר ההיסטוריה של בריטניה נמכרו אחרת ללא השידורים לא היו נמכרים כמויות גדולות כאלה של ספרים.

קשה להעריך לאן יגיעו אמצעי התקשרות האחרים לגבי הצגת היסטוריה, וגם לגבי היסטוריה מודרנית שמתרחשת ומתועדת בו בזמן על ידי צילומים.

הנושא הוא קצה קרחון כי ראשית תחום והדברים נמצאים בהתרחשות בלתי פוסקת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: