בלוך

מרק בלוך

1886-1944

היה יהודי ונולד בליון. אביו היה פרופסור. הוא למד גיאוגרפיה והיסטוריה באקול, מוסד יוקרתי. בלוך עיצב מחדש את ההיסטוריה ברוח מדעי החברה החדשים ובעיקר הגיאוגרפיה. אחרי לימודיו באקול ב-1909 הוא עבר , עדיין כמצוות התקופה, לברלין. עדיין אונ' ברלין והסמינר ההיסטורי שבה הוא ה-מקום שכל היסטוריון שמעריך עצמו מגיע אליו. שם הוא לומד את השיטות החדשות ואת חזית המחקר. במשך שלו שנים בין 1910-1913 הוא חוזר לצרפת וכותב את הדוקטורט שלו בהיסטוריה. ב-1914 , מלחמת העולם הראשונה, הוא מגויס לצבא הצרפתי ובמשך 4 שנות המלחמה , בין 1914-1918 הוא משרת כקצין ארטילריה בצבא הצרפתי. כמו שנראה יש לזה חשיבות. עם זאת הוא עדיין חוקר תוך כדי המלחמה בשדות הקרב בהם הוא נמצא. בביוגרפיה שלו רואים שלא משנה באיזה תנאים הוא נמצא הוא חווה את המלחמה מפרספקטיבה של היסטוריון.

ב-1915 למשל אחרי הקרבות הראשונים הוא מפרסם ספר שנקרא "יומן מלחמה" על התרשמותו והערכותיו לגבי המלחמה אבל בעיקר על ההתנסות שלו. איך חווית המלחמה, החיים בשדה הקרב משפיעים עליו ומשנים את דעותיו ועמדותיו גם ביחס להיסטוריה. הוא מנצל את החיים בחפירות כדי להרהר בתובנות חדשות שחוויות אלה מעניקות לו כהיסטוריון. למשל תופעת השמועות בזמן המלחמה. בלוך חשוף ועד גם לתופעה הזו של שמועות שונות ומשונות, אחד המחקרים המאמרים שיפרסם אותם ב-1921 עוסק בשמועות בשדה הקרב. הוא מעניין מאוד, אבל ברור שעניינו אינו רק השמועות והדינאמיקה- היכן בדיוק מתפתחות השמועות, מה טיבן, במה הן עוסקות בדר"כ. ברור שעניינו של היסטוריון עמוק יותר בתפקידן של שמועות או ידיעות מהסוג הזה בהיסטוריה. מעבר לכך כל חווית המלחמה בחפירות, בקרקע, הקרקע מאוד חשובה. בחפירות אנשים חיים בתוך האדמה. צורת חיים שמבחינתו כהיסטוריון שהתמחותו בימה"ב, והתמחותו העיקרית בחברה האגררית, הוא יכול לחזור בהיסטוריה מאות שנים אחורה לתנאי חיים של עייפות, קור, חרדה, חיים בלי כל אמצעי סניטציה. ההיסטוריון ממש חש עצמו כאיכר בימה"ב.

דוגמה שנייה שתעיד כיצד הוא מנצל את התנסותו במלחמה לתובנות חדשות: כקצין ארטילריה במלחמה הזו, מופיעים לראשונה כלי טיס וצילומי אויר.  בלוך שבודק את צילומי האויר כקצין ארטילריה גדודי מגלה פתאום שתצלומי האויר מספקים להיסטוריון פרספקטיבה יוצאת מן הכלל. מה שמגלים על תוואי הקרקע, טופוגרפיה, גיאוגרפיה. הוא אומר לעצמו- יש כאן אמצעים טכניים חדשים לגמרי שההיסטוריון המודרני צריך להשתמש בהם והוא אכן השתמש בהם במחקריו. כך ש-4 שנות מלחמת העולם האלה שעוברים על בלוך אולי מעכבים קצת את קידומו כהיסטוריון אבל בסופו של דבר הוא יודע לנצל אותם בצורה יצירתית מאוד בהמשך דרכו. ב-1919 עם תום המלחמה הוא מתמנה לפרופ' להיסטוריה באונ' שטרסבורג. שם, חבל שמסופח לצרפת, מוקמת אונ' צרפתית ונאספים בה כמה דמויות חשובות מאוד. אולי החשוב ביותר מבחינתו של בלוך הוא לוסיאן פברה Febvre . יחד איתו ועם חוקרים אחרים, סוציולוג בשם מוריס הלבווקס, יהודי שכסוציולוג כותב את הספר הראשון על הזיכרון הקולקטיבי. חשוב להבין שבאונ' הזו נוצר החיבור החשוב ביותר בין ההיסטוריה לבין מדעי החברה החדשים. גם משום שמדעי החברה באונ' הם בחזית. משום שזו אונ' חדשה, שמתקבצים בה אנשים צעירים יחסית, הם לא כבולים למסגרות ולמסורות ולמתודולוגיות מיושנות. כך שבמשך כ-15 שנים ויותר שבלוך ילמד באונ' בשטרסבורג הוא עם חבריו ישנו את ההיסטוריה, יפתחו אותה בכיוון שכבר עכשיו אפשר להגדירו כ"מדעי" במובן של מדעי החברה.

אם נחזור לעבודתו ויצירתו של בלוך עצמו, ב-1924 הוא מפרסם את ספרו הראשון. הספר שכותרתו "המלכים מחוללי הנס". הוא עוסק בתופעה אזוטרית למדי , מן מסורת חצי מאגית שהייתה קיימת גם בצרפת וגם באנגליה ועל פיה מלכי צרפת ומלכי אנגליה הייתה אמונה שהם יכולים לרפא מחלת עור – אם רק המלך נוגע בפצעים הם מתרפאים. קשה לחשוב על נושא יותר אזוטרי בהיסטוריה. בלוך מגדיר את ספרו כתרומה להיסטוריה הפוליטית של אירופה. זה מלמד אותנו משהו על סוג הנושאים שאותם חקר בלוך.

ניכרת דמותו האינטלקטואלית של בלוך על רקע המלחמה על העובדה שבשנות ה-20 היסטוריונים ברחבי אירופה ממש התאחדו וקיימו כנסים להשכנת שלום באירופה. האמונה שהאוזנחה היה שותף לה וגם בלוך הייתה שאם אנו ההיסטוריונים נדע להתגבר על המסורת הגרמנית של ההיסטוריה הלאומית, להתעלות מעל הסנטימנטים והפרקטיקה שמקמדת את הלאומיות אנו נגרום לקדמה שיתוף ושלום באירופה. בלוך היה פעיל בארגון כנסים כאלה. למשל ב-1928 הוא מארגן קונגרס באוסלו. הוא מייסד עם פברה כתב עת בשטרסבורג וכותרתו Annales . עד היום הוא קיים ונחשב לכתב העת ההיסטורי החשוב ביותר בצרפת ואולי בעולם כולו. לפחות בין 1929-1939 בלוך ופברה הופכים את אנאל לכלי לבטאון שבאמת סביבו מתאגדים כל ההיסטוריונים החדשים. ההיסט' שמאמצים את שיטותיהם ועמדותיהם שעליהם עוד נעמוד.

ב-1931 בלוך מפרסם מחקר שראשיתו הוא באותם תצלומי אויר. ספר על היסטוריה קרקעית של צרפת. על תוואי הקרקע בצרפת. מחקר שמגובה בהרבה מאוד צילומים וכאן כבר גם אפילו מהכותרת של הספר הזה אפשר לראות עד כמה הגיאוגרפיה, הסביבה, משמעותית וחשובה להיסטוריה מבחינתתו של בלוך. ב-1936 הוא מקבל מינוי בסורבון, באונ' בפריז, ועובר את שטרסבורג. ספרו החשוב ביותר- "החברה הפיאודלית" יוצא ב-1939. הוא עד היום נחשב לאחד המחקרים החשובים ביותר על החברה הפיאודלית. העובדה שהוא מתפרסם כמה ימים לפני פרוץ המלחמה בעייתית אך בכל זאת הובא לדפוס.

בלוך כבר בן 56 כשהמלחמה פורצת והוא מתנדב לשירות. הוא ממלא תפקיד של קצין אספקת הדלק של הצבא הצרפתי בצפון. הוא בין אלה שבסופו של דבר נמצאים בדנקרק באותו חוף מכותרים ע"י הצבא הגרמני והפינוי מדנקרק של צבאות אנגליים וצרפתיים, הוא בין אלה שמפונים. ב-1940. הוא מגיע עם החיילים לאנגליה וחוזר אח"כ לנורמנדי,צרפת. באותם חודשים בלוך שוהה עם חייליו שנסוגו מדנקרק וחזרו לצרפת בנורמנדי. בספר שיכתוב כמה שנים אח"כ "אפולוגיה להיסטוריה" הוא כותב:

" זה היה ביוני 1940.. בו ביום שנכנסו הגרמנים לפריז. באחד מגני נורמנדי שהשתרכו שם באפס מעשה אנשי המטה הכללי.. דשנו שוב ושוב בסיבות לאסון שנתרגש עלינו. האם ייתכן שההיסטוריה בגדה בנו? מלמל אחד מאיתנו. "

השאלה הזו שנשאלת בקרב קציני צבא שאיבדו את ארצם וצבאם, לא נותנת מנוח לבלוך כהיסטוריון. מה פירוש "האם ייתכן שההיסטוריה בגדה בנו?". האם יש אחריות כלשהי להיסטוריונים שחינכו את האומה במשך דורי דורות? שאולי הורידו את המורל או לא הכינו את העם למלחמה או לאסון? אנו נשאיר את השאלה באויר כי בלוך יחזור ויידרש לה. הספר כולו הוא מעין תשובה לאותה שאלה ששאל אחד הקצינים בנורמנדי- מהי ההיסטוריה? גם  הכותרת של הספר – אפולוגיה הגנה, לימוד זכות על ההיסטוריה או התנצלות בשמה, מעיד שזו שאלה שבזמן המלחמה מעיקה על בלוך. השאלה אם לתמצת אותה היא  – מהי ההיסטוריה? למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים היסטוריה?

ביוני 1940 זה מתרחש. בלוך שחוזר לביתו מתיישב וכותב במהירות הבזק , תוך חודש, ספר ששמו "המפלה המוזרה". הוא שוב מגיב מיד לאירועי המלחמה וכותב מחקר שהוא לא ממש היסטורי כי הוא עוסק במפלה של צרפת ההולכת ונמשכת. טענתו העיקרית בחיבור זה היא שהמפלה איננה רק צבאית אלא מוסרית ואינטלקטואלית. דברים רבים שקשורים לתרבות, לאומה, גרמו לכך שצרפת נכשלה והיא כעת כבושה דה פקטו ע"י גרמניה. כיהודי, מצבו של בלוך קשה במיוחד. אח"כ בא שלטון וישי והחלוקה בין הצפון והדרום. הוא בין המלומדים היחידים שבגלל יוקרתם ושמם מותר לו עדיין ללמד בוישי, למרות שהוא יהודי ולא מתכחש ליהדותו. הוא מלמד בשנים 1941-1942 באוניברסיטאות. הוא עוזב את פריז עם משפחתו ויש לו אפשרות באותן שנים קריטיות גם לעזוב את צרפת, משום שהוא מלומד והיסטוריון כל כך ידוע. אך הוא לא עוזב משום שהוא פטריוט ולוחם. במרץ 1943 הוא אף מתגייס לרזיסטנס. לתנועת המחתרת הצרפתית ופועל באזור ליון. אותו אזור בו קלאוס ברבי "הקצב" מרכז את הגסטפו. ממרץ 1943 עד מרץ 1944, במשך שנה שלמה, בלוך לא רק פעיל ברזיסטנס אלא הוא אחד האנשים המרכזיים והחשובים בכל הארגון המחתרתי הזה. הוא איש קשר מרכזי ומנצל את העובדה שהוא איש מבוגר ואף אחד אולי לא חושד בו. באותה שנה עזב את משפחתו וחי בסתר בזהות בדויה. במרץ 1944 התא המחתרתי שלו נחשף והוא נאסר ע"י הגסטפו. המאסר הזה חשוב כך שבעיתון הנאצי נותן לזה כותרת. יש משמעות לכך שמנהיג המחתרת הוא יהודי. היו עינויים בעקבות המאסר. במרץ 1944, חמישה חודשים לפני שחרור פריז. ביוני 1944 הוא מוצא להורג עם קבוצת אסירים אחרים.

מרק בלוך זכור לא רק כהיסטוריון אלא גם כפטריוט וכאדם שלא רק חקר ולימד את תולדות צרפת אלא ידע בשתי מלחמות להתנדב ולהתגייס ולפחות במלחמת העולם השנייה יהודי מבוגר בן 57, זה לא מנע ממנו לעשות את מה שהוא חש שהוא חייב לעשות. לכן הוא גם זכור כהיסטוריון שהמורשת שלו להיסטוריוגרפיה המודרנית היא לא רק בחיבוריו ההיסטוריים, אלא גם בחיבוריו על ההיסטוריה ובעיקר צריך להזכיר את "האפולוגיה על ההיסטוריה" שתת הכותרת שלו היא "מקצועו של ההיסטוריון". הספר הזה נכתב בעיצומם של ימי המלחמה. ב-1942-43. יתר על כן, הספר הזה לא גמור. הוא נגמר באמצע משפט. מרק בלוך הפסיק בעבודתו על הספר עם התגייסותו לרזיסטנס. הוא הספיק לשלוח את הספר פרקים פרקים לפברה בפריז. ברקע יש כמה בעיות- כתב העת "אנאל" ממשיך להתפרסם אבל ב-1941 לוסיאן פברה מבקש מבלוך שיסיר את שמו כעורך כי בלוך יהודי ותנאי של הגרמנים לפרסום האנאל בצרפת הוא שיהודים לא יופיעו, בוודאי לא כעורך. יש חליפת מכתבים קשה בין פברה ובלוך. פברה אומר- חובתנו להמשיך לקיים את כתב העת ובלוך שמסרב להשלים עם כך שבשל היהדות לא יוכל להחשב כעורך. בלוך ממשיך לכתוב מאמרים לאנאל אבל עושה זאת בעילום שם.

הוא כותב את הספר כתשובה לשאלה- האם ההיסטוריה בגדה בנו. ההרהורים שלו על ההיסטוריה מושפעים מהתקופה ההיסטורית בה הם נכתבים. במכתב שבלוך כותב במאי 1941, כשהוא מתחיל לכתוב את הספר "אפילוגיה להיסטוריה" הוא כותב לפברה "זמן רב לחמנו יחדיו למען היסטוריה רחבה יותר והומנית יותר". השאלה שאנו שואלים- למה בעצם בלוך מתכוון כשהוא כותב היסטוריה רחבה יותר והומנית יותר? הוא מסביר את הדברים גם בספר אך גם מממש אותם בעבודתו ההיסטורית. אנו ננסה לענות על השאלה הזו וזו תהיה התשובה של בלוך לאותו אדם ששאל האם ההיסטוריה בגדה בנו. ברור שבאותה שאלה בעצם אומר בלוך שהוא לא יודע מהי היסטוריה. מי שסבור שהיסטוריה יכולה להכין אותנו לאירועים כמו מלחמת העולם השניה ,כיבוש צרפת, לא מבין מהו תפקידו של ההיסטוריון. מה הוא יכול לעשות. זה לא שאלה שהיא חסרת משמעות בתקופה כי יש תיאוריות היסטוריות באותה תקופה. למשל המרקסיזם. כל המטריאליזם ההיסטורי של מרקס. תיאוריה שהתיימרה לגלות את חוקי ההיסטוריה, ומי שיודע את חוקי ההיסטוריה יכול גם לצפות את מהלכה והאירועים שבאים ומתרחשים. היסטוריונים מרקסיסטים בשנות ה-30-40 לא הייתה בעיה להסביר את הפאשיזם והנאציזם. ברור שבלוך איננו תופס כך את ההיסטוריה. כל הרעיון שאפשר להפוך את ההיסטוריה לפסבדו-מדע שהוא למעשה אידיאולוגיה פוליטית זה זר לרוחו ולזה הוא מתנגד השאלה ששאלה אותו החייל לגבי הבגדיה של ההיסטוריה ביטאה אי הבנה מהותית לגבי יכולת ההיסטוריון.

כמה עקרונות של בלוך: ההיסטוריה היא לא מדע פוזיטיביסטי. בצורה יותר קונקרטית- הוא מתנגד להיסטוריוגרפיה שמבוססת על מסמכים ותעודות רשמיות נוסח ראנקה. בלוך מתנגד להיסטוריוגרפיה שמבוססת על מסמכים כאלה משום שלהשקפתו התעודות אינן מתעדות את התופעות העיקריות בהיסטוריה. התעודות שאנו מוצאים בארכיונים הלאומיים בעיקר. התופעות העיקריות בהיסטוריה שהתעודות הרשמיות שרובן ככולן פוליטיות לא מתעדות את חיי היום יום של בני האדם הפשוטים. הן לא מתעדות את המושגים והמנהגים של איכרים למשל או של כל שכבות העם שלא כתבו. אפילו אם יש תעודות כלשהן על חייהם של פשוטי העם ואיכרים, הן בוודאי לא נמצאות בארכיונים הרשמיים והלאומיים ששם שומרים רק תעודות חשובות כמו חוזים, הסכמים של צווים מלכותיים וכו'. כלומר- כל מה ששייך לתופעות הכי פשוטות בהיסטוריה, מה חשבו והרגישו, ידעו ודמיינו, במה האמינו בני האדם לאורך ההיסטוריה, כל אלה לא נמצאים בתעודות. התעודות תמיד נכתבו ע"י השליטים או עבורם. לבלוך יש אמרה יפה- "שדות ללא סניורים הם שדות ללא היסטוריה". אם לא היה סניור שתיעד ורשם את שדותיו האריסים , הצמיתים לא השאירו שום עדות.

מטרתו של בלוך למשל בחברה הפיאודלית היא לכתוב את ההיסטוריה של השדות האלה והעובדים בהם. זו בעיה. יחסית להיסטוריון כמו ראנקה שכותב את תולדות האפיפיורים ויש לו כרכים רבים וכל מה שהוא צריך זה להגיע למקורות ולקרוא אותם, יחסית לעבודה של היסטוריון פוליטי כמו ראנקה שמתבסס על מסמכים דיפלומטיים, עבודתו של בלוך שבא לכתוב על איכרים בימה"ב היא עבודה קשה מאוד. אבל זה מחזיר אותנו לסיפור הראשון של בלוך על המלכים מחוללי הנס. לגלות מה חשבו ובמה האמינו, למה בכלל האמינו אותם אנשים פשוטים, זו שאלה קשה מאוד להיסטוריון. מסקנתו של בלוך ברורה מאוד- ההיסטוריון חייב לנצל כל פיסת מידע ובעיקר מידע לא כתוב ולא מתועד. מידע שהוא יכול לרכוש למשל מתצלומי אויר שחושפים תוואים של שדות שאולי מהקרקע לא רואים אותם. אבל בעיקר ההיסטוריון חייב להסתייע במדעי החברה החדשים. כאן תרומתו החשובה של בלוך ושל חבריו באסכולת אנאל, שאיגדה לא רק היסטוריונים אלא גם גיאוגרפים דמוגרפים סוציולוגים כמו הלבווקס כדי להפוך את ההיסטוריה לחלק ממדעי החברה החדשים.

בלוך אכן שקד על לימודי טכנולוגיה, אקולוגיה, ארכיאולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וכו'. חלק מהדיסציפלינות הללו כמקצועות אקדמאיים הם בעצם חדשים מאוד. לכן כשבלוך קורא להיסטוריונים ללמוד לפחות את השיטות של מדעי החברה החדשים, כוונתו היא שהם צריכים את כל מקורות המידע כדי להשיג את המידע הזה אותו הם מחפשים שכ"כ קשה למצוא אותו בתעודות. בלוך אישית התעניין בפסיכולוגיה של המונים, באופן ברור. מי שכותב על מלכים מחוללי הנס ורוצה להבין מדוע לאורך מאות שנים, לא רק שהייתה אמונה כזו אומר לנו בלוך- זה באיזהשהו מקום זה עבד. כנראה שצריך לדעת משהו על פסיכולוגיה של המונים או תודעה קולקטיבית (מושגים חדשים יחסית) כדי להבין תופעה זו.

עקרון שלישי שתסביר את החלק ה"הומני"- בלוך טוען ומיישם כי אנו כהיסטוריונים קודם כל עוסקים בחברה. זה נשמע כמעט פשוט ופשטני, ולנו מובן מאליו אולי. אבל בשנות ה-30 כשרוב ההיסטוריות עסקו במלכים מלחמות ודיפלומטיה, היסטוריה של אפיפיורים ולא מאמינים בלוך אומר- היסטוריה משמעותית רק כשהיא רלוונטית לחברה כולה. בספריו אין עיסוק באינדיבידואלים, בדמויות ספציפיות של מלך זה או אחר או גיבור היסטורי כלשהו. בלוך לא כתב בכל מחקריו על ההיסטוריה של צרפת אף מחקר ביוגרפי, הוא סילק מההיסטוריה את דמויות הגיבורים. הוא לא חשב שהם חשובים כי החברה כולה חשובה. אפילו כשהשתמש בפסיכולוגיה אמר- אני מתעניין בפסיכולוגיה חברתית ולא בפסיכולוגיה של "האני". הוא קרא את פרויד וטען שזה לא רלוונטי להיסטוריונים. הוא אמר "אני חש בנוח יותר בחברת איכרים מאשר בחברת נסיכים". התחושה היא שזה מה שמעניין אותו. זה הרבה יותר קשה כמו שאמרנו להבין איכרים בימה"ב מאשר מלכים.

זוהי היסטוריה מטריאליסטית אבל לא דטרמיניסטית. ההיסטוריון יכול לקבל נתונים גם מנתונים שקיימים- גיאולוגים למשל, זואולוגים, חוקרי צמחיה ויער וכו'. הוא עבד בשיתוף פעולה עם חוקרים בהידראוליקה למשל. הוא קודם כל אוסף את הנתונים המטריאלים של הסביבה בה חיים בני אדם- אקולוגיה . כשאתה חוקר שדות צריך להבין במחזורי גידולים, יבולים וכו'. אבל המטריאליזם הוא כאמור לא דטרמיניסטי. בניגוד למרקס שהמטריאליזם הפך למדע מדויק, כאילו גילו את חוקי ההיסטוריה. בלוך משאיר מקום למקריות בהיסטוריה. משאיר מקום לבני אדם, ליוזמה חופש והחלטות, אבל גם אירועים מקריים אחרים. הוא מדגיש שההיסטוריה היא תמיד סיפורם של בני אדם בסביבה ולא סיפורה של הסביבה עצמה. אנו לא עוסקים בשדות כשלעצמם אלא באיכרים שעובדים בשדות. בלוך דימה עצמו לטורף, הוא אמר- אני כמו טורף אבל טורף שמה שאני הולך אחריו זה בני אדם. איפה שאני מרגיש שיש שרידי אדם שם אני מרחרח.  אני לא עוסק באקלים, אני עוסק בהתאקלמות. איך בני אדם מגיבים לשינויים באקלים.

הדגש אצל בלוך, גם שהוא היסטוריון מאוד מטריאליסט ומתחיל מהיסודות החומריים של החיים, הוא תמיד על בני האדם ולא על המציאות המטריאלית. מכאן נובע רעיון נוסף שלו. בלוך חרד מאוד מהמגמות הלאומיות בהיסטוריה. הוא לא אהב היסטוריה פוליטית, הוא הדגיש את ההיסט' החברתית. מה שמאפיין היסט' חברתית בימה"ב בעיקר, היא העובדה שהיא לא מוגבלת ולא מוכתבת ע"י גבולות מדיניים. אמנם יש איכרים צרפתיים ואנגליים ויש הבדלים מסוימים ביניהם. אך אומר לנו בלוך- ההבדלים הללו רובם ככולם מאוחרים. גם מתוקף העובדה שכולנו מכירים אותה מההיסטוריה שהגבולות המדיניים והאפיונים המדיניים, אפילו שפה לאומית הם תופעות מאוד מאוחרות בהיסטוריה. בעוד שלאורך רוב ימה"ב במשך מאות שנים ההבדלים הלאומיים או הפוליטיים האלה היו חסרי חשיבות. החברה הפיאודלית הייתה אוניברסאלית בכל רחבי אירופה. לכן הוא קורא להיסטוריונים שחוקרים את ההיסטוריה גם של ארצותיהם, אתה צריך אם לא לכתוב היסטוריה אוניברסאלית לפחות לכתוב היסטוריה השוואתית. אל תסתפק אך ורק בהיסטוריה אנגלית, אתה חייב להשוות אותה להיסטוריה צרפתית או אחרת.

הקריאה להיסטוריה השוואתית היא גם בעלת משמעות פוליטית בהקשר בה נאמרה- אירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה. המחשבה של בלוך שהמסורת ההיסטוריוגרפית שהתמקדה כ"כ בלאומיות ותפסה את ההיסטוריונים כמשרתי הלאום, שאמונים על גיבוש הזהות הלאומית וביסוס תכניות החינוך וכו'. מבחינתו של בלוך כאן ההיסטוריונים בגדו בייעודם. הם הפכו משרתי האידיאולוגיה הלאומית והתוצאות היו קטסטרופליות. בלוך הרבה לעסוק בשאלת הלאום, הוא לא זלזל כהיסטוריון צרפתי. בלוך ראה עצמו קודם כל כצרפתי ולא כיהודי. הוא לא התנכר לזהותו היהודית, אבל גם לא השתייך לקהילה יהודית מוגדרת. הוא היה פטריוט צרפתי ואפילו בתקופה מסוימת בשנות המלחמה (השנייה) היו לו כמה התבטאויות לא סימפטיות שיש להפריד בין יהודי צרפת ליהודים אחרים (יהודים שהגיעו לצרפת כפליטים). הוא טען לקדימות והעדפה של יהדות צרפת על יהודים אחרים. לא הייתה סולידריות עם יהודים נרדפים אחרים (טרם ההבנה של גודל האסון).

גם כשהוא כותב היסטוריה הוא לא מאפיין את האופי הצרפתי במושגים לאומיים.  הוא אמר שמי שצרפתי בעיניו הוא מי שזוכר את ז'אן דארק ואת הטקס בקתדרלה של ריימס. אם נחזור להיסטוריוגרפיה הוא ראה בהיסטוריה כאיפיונים משותפים של בני אדם וראה שיש הרבה יותר במשותף לאיכרים ברחבי אירופה מאשר איכרים גרמניים לסניורים גרמניים. ההיסטוריוגרפיה שלו היא כמעט תמיד אופקית, חוצה גבולות וחוצה ארצות ומשווה תמיד על פני אזורים נרחבים מאוד. גם המלכים מחוללי הנס לכאורה יכלו לעסוק במלכי צרפת. הוא השווה את המלכים מחוללי הנס לצרפת כדי להמשיך ולשמור על העניין ההשוואתי.

ההיסטוריה של בלוך נובעת תמיד מבעיה. מבחינתו השאלה הראשונה שההיסטוריון שואל היא השאלה המשמעותית שקובעת כבר את המחקר והבעיה שההיסטוריון יוצא לחקור היא זו שמתווה בסופו של דבר את המתודה שהוא חוקר. ההיסטוריה מבחינתו איננה מנדבת אינפורמציה, איננה לקט של ידיעות ועובדות. ההיסטוריה מצידה, אולי כתשובה לאותו חייל, לא נותנת לנו תשובות. עלינו לשאול את השאלות הנכונות. שאלה כמו האם ההיסט' בגדה בנו היא שאלה לא נכונה. בלוך מדמה את ההיסטוריון לשופט חוקר שחוקר למשל מקרי רצח . הכל תלוי בשאלות שאתה שואל. אם אתה מגיע לזירת הפשע יש את הממצאים אבל הדבר החשוב ביותר זה לשאול את השאלות הנכונות. זה רק כדי להבדיל את זה שחוקר מזה שסתם מנסה לחפש ולמצוא. הוא אומר שאתה לא יוצא אל ההיסטוריה כדי לגלות את האמת והחוקים אלא תמיד צריך להעמיד שאלות קונקרטיות ולחפש את תשובותיהן.

בשאלה לגבי האם ההיסטוריה הוא אמן או מדען, לבלוך יש תשובה אחרת – בין האמן והמדען יש את ה"אומן". בעל מלאכה או מקצוע. לא מספיק רק לדעת לייצר את הנבל אתה צריך שתהיה לך את הרגישות למגע ולצליל. גם בלוך יודע ואומר שההיסטוריון חייב שתהיה לו מעל הכל את הרגישות הזו כמו הטורף, שהיסטוריון צריך להיות קרוב מאוד וקשוב מאוד לחוויות אנושית של בני האדם הפשוטים. זה שבלוך אומר על עצמו שהוא חש יותר בנוח בקרב איכרים מאשר בקרב נסיכים זה עוד ביטוי לכך שההיסט' מכשיר את עצמו לתפקידו לא רק באונ' אלא יש לצאת לחיים, לשדות, להתרועע עם בני אדם ולקבל את הרגישויות החשובות.

ההיסטוריון מביא את הטבע שלו אבל צריך לנצל את התנאים האלה להשוואה- כמו שהשווה בין החיים בחפירות לחיי האיכר בימה"ב. לכן בלוך לא רק ייצר תיאוריות על ההיסטוריה ועל מקצועו של ההיסטוריון אלא אפשר לראות שלאורך כל חייו הוא ניסה לממש את הרעיונות שלו. זו הייתה מציאות החיים בה ההיסטוריון מכשיר עצמו לתפקידו. תרומתו של בלוך איפוא להיסטוריוגרפיה ולהיסטוריה היא הרבה יותר מאשר בספריו. דיברנו על דמותו, על הדימוי של בלוך. כשבוחנים את מעשיו ופעילויותיו אפשר אפילו לומר שזה לא יכול להיות מודל כי מעטים מאוד אם בכלל יכולים לממש קבעה מודל אידיאלי בהיסטוריוגרפיה. נדיר מאוד למצוא בקרב ההיסטוריונים או בקרב אנשי מדע אנשים כמו בלוך. מעבר לאלה, התרומה ההולכת לנמשכת באמצעות אנאל והיסטוריה חברתית והספרים שהוא כתב.

לסיכום, במקרה של בלוך יש לנו דוגמה חריגה ומופתית של היסטוריון שטרם להתפתחות ההיסטוריה גם בחייו ובעיקר במותו.

___________________________________________________

סיכום מספר 2:

מארק בלוך (1886-1944) וההיסטוריה המדעית

מארק בלוך היה אדם שמבחינתו הכתיבה ההיסטורית הייתה רק חלק מתחושה יותר עמוקה של ההיסטוריה ומעורבות באירועים ההיסטוריים. מארק בלוך היה אינטלקטואל שמעורב באירועים ההיסטוריים.

מי היה בלוך ?

מארק בלוך היה יהודי שנולד בליון. אביו היה פרופסור להיסטוריה עתיקה בסורבון כך שמראשית דרכו ייעודו היה די ברור. הוא היה תלמיד מוכשר, למד גיאוגרפיה והיסטוריה. הוא עיצב את ההיסטוריה ברוח מדעי החברה ובעיקר הגיאוגרפיה. לאחר לימודיו הוא עבר לברלין. הוא לומד את השיטות החדשות ולאר מכן הוא חוזר לצרפת וכותב את הדוקטורט שלו בהיסטוריה. ב-1914 הוא מגויס לצבא הצרפתי ובמשך המלחמה הוא משרת כקצין ארטילריה בצבא הצרפתי. הוא ממשיך לחקור וחווה את המלחמה כמו היסטוריון. הוא מפרסם ספר שנקרא "יומן מלחמה" על ההתנסות שלו במלחמה. הוא מהרהר על התובנות החדשות שההתנסויות האלה מעניקות לו כהיסטוריון. הוא כותב על תופעת השמועות. עניינו לא רק בשמועות ובדינאמיקה שלהם אלא עניינו עמוק יותר בתפקידן של שמועות או ידיעות בהיסטוריה. הוא רואה כיצד הוא יכול לחזור בהיסטוריה לתנאי חיים של קור וחרדה ויכול להרגיש עצמו כאיכר ימי הביניים. כקצין ארטילריה במלחמה שבודק את צילומי האוויר והוא מגלה שהם מספקים להיסטוריון פרספקטיבה יוצאת מהכלל. שנות מלחמת העולם אולי מעכבות את קידומו כהיסטוריון אך הוא מנצל אותם בהמשך דרכו.

ב-1919 הוא מתמנה לפרופסור להיסטוריה בשטרסבורג, חבל שמסופח לצרפת, ומתקבצים בה מספר דמויות חשובות וביניהן – לוסיין פברה (febre). יחד עם פברה וסוציולוג בשם מוריס הלבווקס הוא מעביר את זמנו באוניברסיטה. שם נוצר החיבור בין ההיסטוריה למדעי החברה החדשים. במשך כ-15 שנים בלוך מלמד באוניברסיטה ועם חבריו הוא משנה את ההיסטוריה ומפתח אותה לתחום מדעי במדעי החברה. ב-1924 הוא מפרסם את ספרו הראשון שכותרתו "המלכים מחוללי הנס" שעוסק בתופעה אזוטרית – למסורת שהייתה קיימת בצרפת ובאנגליה ולפיה הם יכולים לרפא מחלת עור בעזרת מגעם. התופעה הייתה מאוד שולית ולא חשובה. בלוך הגדיר את ספרו כתרומה להיסטוריה הפוליטית של אירופה. כבר במחקר הזה גיבורי המחקרים הם לא המלכים אלא ההמונים שמאמינים בהם. באותן שנים הוא כותב מאמרים רבים. הוא מגויס, על רקע המלחמה והאמונה שההיסטוריונים יכולים להתגבר על המסורת של ההיסטוריה הלאומית, להיות פעיל בארגון כנסים של היסטוריונים.

יחד עם פברה הוא מייסד כתב עת בשם "annales" שנחשב עד היום לכתב העת ההיסטורי החשוב ביותר בצרפת ואולי בעולם כולו. בלוך ופברה הופכים את כתב העת לכלי לכלל ההיסטוריונים.

ב-1931 הוא מפרסם מחקר שמבוסס על תצלומי האוויר של המלחמה על ההיסטוריה הקרקעית של צרפת. ב-1936 הוא מקבל מינוי לאוניברסיטת פריז ושמה הוא יושב בשנותיו האחרונות של חייו. ב-1939 מפרסם את ספרו הידוע והחשוב ביותר על החברה הפיאודלית, שנחשב עד היום כחשוב ביותר במחקר על הפיאודליזם.

במלחמת העולם השנייה הוא משמש כקצין אספקת הדלק של הצבא הצרפתי בצפון. הוא בין אלה שנמצאים בדנקרק בחוף מכותרים על ידי הצבא הגרמני. הוא בין אלה שמפונים מדנקרק ב-1940 והוא מגיע עם החיילים לאנגליה וחוזר אח"כ לנורמנדי בצרפת. בספר שיכתוב כמה שנים אחר כך "אפולוגיה על ההיסטוריה". הוא תוהה האם יש אחריות להיסטוריונים למלחמה שחינכו את האומה. כותרת הספר כהגנה על ההיסטוריה מעיד כי זאת שאלה שבזמן המלחמה מעיקה על בלוך – למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים היסטוריה. ביוני 1940 בלוך חוזר לביתו וכותב תוך חודש ספר שכותרתו "המפלה המוזרה". טענתו העיקרית בספר היא שהמפלה איננה רק צבאית אלא מוסרית ואינטלקטואלית. כיהודי מצבו של בלוך קשה במיוחד והוא בין המלומדים היחידים שממשיך ללמד בצרפת באוניברסיטאות. הוא עוזב את פריז עם משפחתו ויש לו אפשרות לעזוב את צרפת משום שהוא מלומד ידוע אך הוא לא עוזב.

הוא פועל במחתרת באזור ליאון וממרץ 1943 עד מרץ 1944 הוא פעיל במחתרת כאיש מרכזי וחשוב בארגון. הוא נאסר על ידי הגסטאפו אחר כך ומאסרו חשוב ומפורסם בעיתון הנאצי. הוא מעונה וביוני 1944 הוא מוצא להורג כמה שבועות לפני שחרור פריז.

מארק בלוך זכור לא רק כהיסטוריון אלא כפטריוט וכאדם שלא רק חקר ולימד את תולדות צרפת אלא גם ידע בשעות הצורך להתגייס ולהתנדב לצבא. הוא זכור כהיסטוריון שהמורשת שלו להיסטוריוגרפיה המודרנית היא בחיבוריו על ההיסטוריה ולא רק על אירועים היסטוריים.

הספר "אפולוגיה על ההיסטוריה" נכתב בעיצומה של המלחמה ולא היה גמור. הוא שלח אותה לפני שגמר אותו לפברה. כתב העת אנאל ממשיך להתפרסם אבל פברה מבקש להסיר את שמו של בלוך כעורך משום היותו יהודי. הוא כתב את הספר כתשובה והוא מושפע מאוד מהאירועים שקורים באותה תקופה. במכתב שהוא כותב במאי 1941 לפברה הוא כותב כי הוא נלחם למען היסטוריה רחבה והומאנית יותר.

למה הכוונה בהיסטוריה הומאנית ורחבה ?

בלוך אומר כי הוא לא יודע מה זה היסטוריה. מי שסבור שההיסטוריה יכולה להכין את האדם לאירועים כמו מלחמת העולם לא מבין מהי ההיסטוריה ומה תפקידו של ההיסטוריון. זו לא שאלה חסרת משמעות בתקופה כי יש תיאוריות היסטוריות באותה תקופה כמו המרקסיזם. בלוך איננו תופס את ההיסטוריה כמשהו שהוא מעין מדע פוליטי ולכן השאלה של האם ההיסטוריה בגדה בנו היא הבנה מהותית לגבי מהי ההיסטוריה.

עקרונות ההשקפה ההיסטורית של בלוך

  1. ההיסטוריה איננה דבר פוזיטיביסטי. הוא מתנגד להיסטוריוגרפיה שמתבססת על מסמכים ותעודות רשמיות נוסח ראנקה משום להשקפתו הן אינן מתעדות את התופעות המרכזיות בהיסטוריה. הן אינן מתעדות את חיי היום-יום של בני האדם הפשוטים. כל מה ששייך לתופעות הפשוטות בהיסטוריה – מה חשבו, האמינו וכו' – לא נמצא בתעודות הרשמיות. התעודות נכתבו על ידי השליטים או עבור השליטים. עבודתו של בלוך בכתיבה על איכרים בצרפת היא עבודה קשה מאוד מכיוון שקשה להבין במה האמינו ומה חשבו האיכרים. ההיסטוריון חייב לנצל כל פיסת מידע ובעיקר מידע לא כתוב ולא מתועד, מידע שיכול לרכוש מתצלומי אוויר לדוגמה.
  2. ההיסטוריון חייב להסתייע במדעי החברה החדשים. הפיכת ההיסטוריה לחלק ממדעי החברה החדשים. בלוך עושה זאת באמצעות כתב העת שלו. כשבלוך קורא להיסטוריונים ללמוד את השיטות של מדעי החברה החדשים כוונתו היא שהם צריכים לנצל את מקורות המידע בכדי להשיג את המידע שהם מחפשים. הוא אומר כי הם צריכים ללמוד את התורות החדשות וליישמם בכתיבת ההיסטוריה שלהם.
  3. בלוך טוען שההיסטוריונים עוסקים קודם כל בחברה. בשנות ה-20 ובשנות ה-30 כשרוב ההיסטוריות היו פוליטיות, בא בלוך ואומר שהיסטוריה משמעותית היא היסטוריה של החברה כולה. בכל ספריו של בלוך אין עוסק באינדיבידואלים. בלוך לא כתב אף מחקר ביוגראפי. הוא סילק את הגיבורים והשאיר רק את החברה. הוא התעסק בפסיכולוגיה חברתית ולא בפסיכולוגיה של האני.
  4. היסטוריה מטריאליסטית אבל לא דטרמיניסטית. הוא מתחיל בסביבה הגיאוגרפית ומהנתונים הגיאוגרפים. הוא אוסף את הנתונים המטריאליסטים. בלוך משאיר מקום למקריות בהיסטוריה. הוא מדגיש שההיסטוריה היא תמיד סיפורם של בני אדם בסביבה ולא סיפורה של הסביבה עצמה. אנו לא עוסקים בשדות אלא באיכרים שעובדים בשדות. בלוך עסק תמיד בבני האדם ולא בסביבה.
  5. בלוך חרד מאוד מהמגמות הלאומיות בהיסטוריה. הוא לא אהב היסטוריה פוליטית אלא היסטוריה חברתית. מה שמאפיין היסטוריה חברתית בימי הביניים היא העובדה שהיא לא מוגבלת או מוכתבת על ידי גבולות מדיניים. הוא אומר שההבדלים המדיניים ואפילו השפה הלאומית הם תופעות מאוחרות בהיסטוריה בעוד שבימי הביניים לאורך מאות שנים ההבדלים הלאומיים והפוליטיים היו חסרי חשיבות. החברה הפיאודלית הייתה אוניברסאלית. הוא קורא להיסטוריונים שיחקרו את ההיסטוריה ההשוואתית כלומר לא להסתפק רק בהיסטוריה אנגלית אלא להשוות אותה להיסטוריה צרפתית לדוגמה. הקריאה להיסטוריה השוואתית היא קריאה פוליטית אחרי מלחמת העולם הראשונה והמחשבה שלו שהמסורת ההיסטוריוגרפית ששירתה את הלאומיות בגדה בייעודה בכך שהפכה למשרתי הלאומיות. בלוך ראה את עצמו קודם כל כצרפתי ולא כיהודי. הוא נמנע מאפיונים לאומיים והוא האמין שהאופי הלאומי הוא תרבותי היסטורי. ההיסטוריה שלו התמקדה בהתנסויות חברתיות של בני אדם בימי הביניים. ההיסטוריוגרפיה שלו הייתה חוצת גבולות ומדינות.
  6. ההיסטוריה של בלוך היא היסטוריה שנובעת מבעיה. מבחינתו השאלה הראשונה של ההיסטוריון היא השאלה שקובעת את המחקר והבעיה שההיסטוריון יוצא לחקור היא שמתווה את המתודה שלו. ההיסטוריה איננה לקט של תעודות. ההיסטוריה לא נותנת תשובות ואנו צריכים לשאול את השאלות הנכונות. הוא מדמה את ההיסטוריון לשופט חוקר. חשוב לשאול את השאלות הנכונות ולדעת מהן הבעיות המהותיות.
  7. בלוך אומר כי ההיסטוריון הוא בעל מלאכה. הוא מדמה את עצמו לייצרן של נבל שזה לא מספיק רק לדעת לבנות ולייצר את הנבל אבל אתה צריך את הרגישות למגע ולצליל. להיסטוריון צריכה להיות אינטואיציה. להיסטוריון חייבת להיות רגישות לחוויות אנושיות של בני אדם פשוטים. ההיסטוריון מכשיר את עצמו לא רק באוניברסיטה אלא גם בחיים עצמם. ההיסטוריון מביא את כישוריו להתנסויות הללו. בלוך לא רק יצר תיאוריות על ההיסטוריה אלא לאורך כל חייו הוא ניסה לממש את רעיונותיו.

תרומתו של בלוך להיסטוריה היא הרבה יותר מאשר בספריו. כשלוקחים את כל המכלול של דמותו, מעשיו ופעילותיו בנוסף על ספריו, אפשר לומר שהדוגמה האישית שנתן כאדם קבעה דימוי או מודל אידיאלי בהיסטוריוגרפיה. נדיר מאוד למצוא אנשים כמו בלוך. התרומה ההולכת ונמשכת באמצעות ספריו וכתב העת שלו ממשיכה עד היום.

הדוגמה של בלוך כהיסטוריון שתרם להתפתחות המקצוע לא רק בחייו ובעבודתו אלא גם במותו.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: